לשאוף לנשוף

אני מצטערת על ההיעלמות הארוכה, אבל יש לי תירוץ שופרא דשופרא: הזעיקה חטפה דלקת ריאות. לא ברור איך, כמה ולמה, אבל בוקר אחד היא התעוררה קודחת מחום. הייתי בטוחה שזה יעבור, כי זה מה שילדים עושים, רגע אחד קודחים מחום ובמשנהו הכול סבבה, אז פעלתי בנוהל הרגיל: עקבתי אחרי מצב הרוח שלה, כל עוד הייתה עליזה לא עשיתי כלום, כשנמעכה הענקתי לה המון אמאתראפיה, וחיכיתי שיעבור. מכיוון שמצב הרוח המשיך להיות סבבה לא נתתי לחום להדאיג אותי, אבל אז הצטרף אליו שיעול כלבי מכוער, וכבר הלכתי לרופא. הוא האזין לריאה הזאת ואז לריאה הזאת, ושלח אותנו לצילום, שאישש את חשדו.

משם הלכתי הביתה מצוידת בשני בקבוקי אנטיביוטיקה, והוראה לחזור אם תוך יומיים החום לא מראה מגמת פינוי.

בקיצור, החום לא ירד, השיעול נמשך, שוב לרופאה, שהוסיפה ונטולין נוזלי לעסק, ובינתיים חל שיפור קטן ושברירי, ואני מקווה שיימשך כך, כי אני לא רגילה לשטויות האלה. כאילו, אני באמת איכרה אוקראינית חסונה, מבחינתי שפעת זו מחלה כמעט סופנית,  וחום של 37 מעלות הוא מחזה מאוד נדיר, אז פתאום כל הסבל הזה, וחום שלא יורד, והדאגה המצמיתה הזאת, מה נהיה? וניחא זה היה קורה לי, אני טובה בלרחם על עצמי, אבל כשלולי מתעוררת בבכי באמצע הלילה ומתחננת שאני אעשה לה אמבטיה קרה, זה כבר שובר לב.

וסתם משהו ששמתי לב אליו, תמיד בשיעורי ספרות הסבירו לי שבכל אגדות העם האם הרעה והאם החורגת הן למעשה שתי פנים של אותה אם, אבל כשהיא רעה היא הופכת לחורגת, ותמיד חשבתי שזה קצת חרטבונה, אבל ביום שני, כשהצמדתי אותה למיטה בחדר רנטגן לצילום, הזעיקה צרחה שוב ושוב, "אני רוצה את אמא שלי!" והבנתי שהיא לא יכולה להאמין שהאמא שהיא מקור כל הטוב בעולם, יכולה להיות גם המפלצת שמרתקת אותה למיטה, ושאין שום סיכוי שאמא שלה, הטובה, הייתה עושה לה דבר כזה. אוף, בכמה דרכים היא יכולה לשבור לי את הלב, גם כשאני יודעת שאני פועלת לטובתה בלבד.