לפני שבועיים בערך קיבלתי הזמנה לארוחה מטעם מזרוני בייבי הולנדיה, שמחתי על ההזמנה, בעיקר כי הארוחה נערכה בביסטרו נועה, שכבר מזמן רציתי ללכת אליו. לארוחה הוזמנו מעט אנשים, רובם בלוגרים. זה קצת הצחיק אותי, בדרך כלל באירועים כאלה יש אמאבלוגריות, אבל כאן, כנראה בגלל השעה, היו בעיקר אבאבלוגרים, שזה טוב, כי אמאבלוגריות מוזמנות לכל מיני אירועים עם אוכל בריאות מבאס, וכאן היה אוכל לא בריאות לא מבאס.
היה כיף, הכרתי אנשים נורא נחמדים, נדמה לי שאפילו פלירטטתי קצת, אם אני עוד זוכרת מה זה, ולמרות שמזרונים לא נשמעים כמו נושא ממש מסעיר, אבי ברססט, מנכ"ל החברה כל כך נהנה ממה שהוא עושה ומאמין במוצר שלו, שהיה מעניין לשמוע מה שיש לו להגיד. בקיצור, העברתי אחלה ערב.
אבל השוס הגדול הוא שקיבלנו מזרן במתנה. בבוקר הערתי את טליה והודעתי לה שצריך לבדוק אם המזרן נוח, היא לקחה את תפקידה מאוד ברצינות, ישבה, שכבה, ישבה, שכבה, ואמרה נחרצות "ז'ה מאוד נוח!" שאלתי אותה אם יותר נוח מהקודם, והיא ענתה "בוודאי!" לדברי אבי למזרן יש יתרונות מדהימים וחשובים, כמו זה שהוא כביס לחלוטין ואנטי בקטריאלי, וגם מונע הצטברות של פחמן דו חמצני בסביבת התינוק, ושאר דברים שמפורטים כאן.
שעת המבחן האמיתית קרתה שלשום, כשברח לה במיטה. אבי אמר שלא צריך מגן מזרן, והאמת היא שכשראיתי את כתם הפיפי קצת קיללתי את עצמי שהקשבתי לו, אבל אז פירקתי את המזרן, שעשוי מחומרים פלסטיים בלבד, שטפתי את השכבות העליונות באמבט, החזרתי למקום, וכאילו כלום לא קרה.
המזרן יקר אש, אבל בגלל שהוא לא מתבלה, ואמור להחזיק מעמד פחות או יותר לנצח כך שאפשר להעביר אותו בין אחים, ואחרי כביסה גם להעביר הלאה, זה מתקזז. אבי טוען שבגלל המבנה הייחודי שלו השינה עליו הרבה יותר נעימה ושקטה, אז עכשיו כולם להתפלל שאני אמצא בן זוג ויהיה לי עוד תינוק, שאוכל לנסות עליו את כל הדברים האלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
