זה התחיל ב-10.7.03, חמישה ימים אחרי שהעולם שלי התפרק. אז עוד לא היה לי ברור שעולם מתפרק רק כדי להיבנות שוב, בצורה טובה יותר, כל פעם מחדש. cest la vie.
ההורים שלי היו מבועתים. הם מעולם לא ראו אותי בדיכאון. את השניים הקודמים עברתי כשאני רחוקה מהם, פיזית ונפשית. לא היה להם מושג על שעות הבהייה במיטה, הכתפיים המתגבננות, המקלחות שנפסקות, הצום שנראה אין-סופי.
אבא שלי כעס, מסכן, ככה הוא יודע לאהוב. אימא שלי הייתה חסרת אונים, עד שאחת העובדות בחנות סיפרה לה על שיטה טיפולית בשם IPEC. כשהיא העלתה את הרעיון לראשונה, פרצתי בבכי, מה שלא היה נדיר בכלל באותם ימים, ואמרתי לה שהדבר האחרון שחסר לי עכשיו על הראש זה ממבו-ג'מבו רוחני מהתחת. בסופו של דבר היא שיכנעה אותי, התישה אותי יהיה נכון יותר והלכתי לפגוש את אווה.
אני מאוד שטחית, בחיי. מאוד מושפעת מאיך שאנשים נראים. אווה היא אישה יפייפיה, זקופה, גבוהה ואצילית. מייד התאהבתי בה. באותה פגישה ראשונה למדתי שהגוף לא משקר. לא משנה כמה ניסיתי לרמות אחר-כך, זה לא הצליח. אחרי שהבנתי את זה, הייתי מוכנה ללכת עם הטיפול הזה עד הסוף.
משפטים נכנסו לי לגוף - בהתחלה כאלה שהכינו אותי לטיפול, ואחר-כך שינויים. שבוע אחרי שבוע של התקדמות איטית, כולל נסיגות, כי כל הזמן הייתה מלחמה, בין הרצון לשנות לרצון לשמור על האני המוכר, הבטוח.
ב-18.3.04 נקבעה רשימת היעדים. באמצע נהייה משבר גדול, שהפעם, בניגוד לעבר, טיפלתי בו מייד. רשימת היעדים הלכה והתקצרה, מהקל אל הכבד. היו משפטים שנכנסו בקלות, כמו "אני שמחה", והיו כאלה שסיפקו שבועות של עבודה, כמו, "אני חרוצה".
לאט לאט הגענו לשלישייה הסוגרת:
- אני לא נפגעת.
- אני לא קורבן.
- אני מאושרת.
שבועות ארוכים ואיטיים, טחינה עקבית, ישר לתוך הגוף, שילמד את זה, שיזכור. ושוב, כי אני כזו, הלכתי למקום שהייתי בו הכי קורבן, ויצאתי משם.
רציתי לגמור עם זה כבר, היה לי תירוץ יצירתי: לפני הטיפול צריך להוריד עגילים, ומכיוון שאני עצלנית מכדי לענוד-להוריד-לענוד-להוריד- מאז ה-10.7.03 לא ענדתי עגילים. בשבועות האחרונים כל פעם קיוויתי שהנה, זה נגמר והתרגלתי לענות לשאלה, "איך יודעים שנגמר?", בתשובה התמוהה, "הגוף שלי יגיד".
אתמול, אחרי שנה וחמישה חודשים, הגוף שלי אמר.
אני עוד לא כל-כך מעכלת. אני שמחה, אני מתרגשת, אני מצטערת שאני לא אראה את אווה מדי שבוע, למדתי לאהוב אותה מאוד, ואני בעיקר סקרנית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
