לשאוף לנשוף

כבר דפקתי מספיק התאבלויות על הפורום של "בננות", אבל אפשר להתאבל מספיק על מקום שאיכשהו הכניס לחיי אנשים שעושים לי כל-כך הרבה טוב? נכון שלא?

אני לא אדפוק עוד פוסט אבל, בקצב הזה, אפילו ותיקי הפורום יתחילו לסקול אותי, ובצדק.

הייתה אחת בפורום, שכל פעם שהיא כתבה, נפעמתי. היא שילבה חוכמה, ידע, חדות, כישרון דיון, וחוש הומור שגרמו לי להעריץ אותה. לשמחתי, אחת התכונות החיוביות היחידות שיש לי, היא שאנשים יותר אינטליגנטים ממני לא מפחידים אותי, להפך, הם מקסימים אותי לגמרי, והיא, פאק, אם היו לי תמונות שלה, בחיי שהייתי תולה כאלה בחדר.

אחר-כך משמו עזב, ואני השארתי את ההודעה הזו שם. באותו לילה קיבלתי ממנה מייל, שבו היא הציעה לי חיבוק וירטואלי, ואמרה שהיא כמובן תכחיש שהיא אי פעם עשתה דבר כזה (אני מניחה שהמייל הזה שמור איפשהו אצלי, הכחשות לא יעזרו כאן).

נפגשנו. אני הייתי רגועה כמו מרמיטה בזכות כדור הרגעה וחצי, מה שאיפשר לי להימנע מהתקפי בכי לכמה שעות, ישבנו בים, היא שתתה בירה, אני שתיתי שנדי, היא לא בזה לא על השנדי, ודיברנו.

זה התחיל לאט, פגישה פה, פגישה שם, אני עוד הייתי קצת מבוהלת, בכל זאת, היא, וכמו בכל פעם שאני מנסה להרשים, הייתי מצחיקה, מצחיקה מדי, אבל בסדר, היא ראתה מעבר למצחיקנות האובססיבית.

התקרבנו, היה נפלא. התקרבנו עוד, היה מצוין, ואז התחילו סופי השבוע המעולים. כמה אנשים זוכים בכל שבוע לשלושה ימים של עונג בטלני צרוף? של שיטוט זחוח מחנות ספרים משומשים אחת לשנייה, מהסינמטק לקולנוע, ולפעמים, שהייתי נתפסת לא מוכנה, אפילו לפעילויות תרבותיות יותר?

אחרי שדגמנו פחות או יותר את כל ארוחות הבוקר בעיר, הגענו לזו האידיאלית, ואז התחילו צעקות: "קומי! אנחנו מאחרות ל'אורנה ואלה' ומלצר המחמד שלנו יתגעגע!".

לעיתים מאוד נדירות אנחנו יודעים שטוב לנו ממש כשטוב לנו, לא ברטרוספקטיבה. החודשים האחרונים היו בין הטובים שהיו לי. שרתה עליהם שלווה בלתי פוסקת, והרוב בזכותה.

עכשיו היא נוסעת לי לשלושה חודשים לניו-יורק, ענייני עבודה. אז כן, זה משאיר לי דירה בתל-אביב, אבל זה משאיר אותי עם חור בלב ששום דירה בתל-אביב לא יכולה למלא. ואני שמחה בשבילה, ודואגת שלא תמות שם מקור, אבל אני אהיה גם הרבה פחות שמחה, והרבה יותר בודדה, כשהחצי הטוב שלי יהיה מעבר לים.

יאללה ט', הופ הופ לחזור.

(ולכל המתעניינים: זה לא מיני בכלל. אני יודעת שקרסולה לא אוהבת שאומרים את זה, אבל במקרה הזה, באמת הייתי רוצה להיות לסבית).