לשאוף לנשוף

ומבאס אותי שההרגל הזה הולך ממני. אולי הגיע הזמן להתחייב בפני עצמי על שני פוסטים בשבוע? נגיד, שני וחמישי? להכריח את עצמי לכתוב, גם אם אין על מה? כאילו, טוויטר זה חמוד ומיידי, אבל גם בלוגינג זה חמוד ומיידי, ואם הכתיבה תמשיך להתקצר, בסוף נתקשר בנהמות וב-חחחח. אז יאללה, שני פוסטים בשבוע, ויהי מה, יס יס?

השבוע היה שבוע מאוד חברותי ואף חינוכי, ובשיאו נסענו ביום חמישי לקיבוץ רבדים, להכיר אם יחידנית נוספת, שמאוד רצתה שהילד שלה, שגדול מטלולה בל ב-8 חודשים יכיר ילדים אחרים ממשפחות יחידניות. מזל שהיא התעקשה על הפגישה, כי אני כזאת דעבה עצלה, שלולא ההתעקשות שלה הפגישה לא הייתה קורית, וחבל. לפני הנסיעה סיפרתי לטליה שאנחנו נוסעות לפגוש עוד משפחה מיוחדת, כמו שלנו. בדרך לקיבוץ פתאום הטליה אמרה, "את יודעת, סבתא של תומר כל הזמן סורגת." עכשיו, סבתא של תומר אישה מאוד נחמדה, אבל מעולם לא ראיתי אותה סורגת. "לא, סבתא של תומר מהספר!". הבנתי שהיא מדברת על הספר "לתומר יש אמא", ספר על אם יחידנית, שבו אכן רואים את הסבתא סורגת.  כשהגענו לבית של המארחים טליה מייד ניגשה לילד המארח, ושאלה אותו - "תגיד, איפה אבא שלך?" ואחרי שהסברנו לה שוב שהוא ילד פרח, בדיוק כמוה, היא התחילה לשחק אתו בשלווה. רק אז הבנתי שזה עניין גדול בשבילה, להכיר עוד מישהו ממשפחה כמו שלנו. הם שיחקו נורא יפה ביחד, והאמא ממש נחמדה. אני שמחה שנסעתי אליהם, ואני בהחלט מתכוונת להתחיל להגיע למפגשי יחידניות, למרות שהגמדה לא מפגינה שום חוסר שביעות רצון מהמצב שלה, נראה לי שהיא צריכה להכיר עוד ילדים כמוה, ואני בכלל לא הייתי מודעת לצורך הזה.

חוץ מזה, אירחנו לראשונה חברות בבית, ולמרות שקיטרתי על זה תועפות בטוויטר, היה מאוד נחמד. הילדות שיחקו ביניהן ממש יפה, שיתפו פעולה וכמעט לא בכו. גם כאן אני אצטרך לרסן את המיזנטרופיה שלי ואת חיבת הלבד ולארח חברים, אלה החיים, ועדיף להיות אמא לילדה שכולם רוצים להתארח אצלה, מאשר ילדה שלא רוצים לבוא אליה, גם אם המחיר הוא פלסטלינה על הרצפה.

מה עוד? התחלתי קורס תסריטאות! לא חשבתי על זה בכלל, אבל אז קראתי אצל סטואי המקסימה שהיא נרשמה, ופתאום זה נראה לי רעיון ממש מגניב, תוך יומיים נרשמתי וכבר הייתי בשיעור ונראה מעניין. עוד משהו נחמד שהתחיל לקרות זה שפעם בשבוע אני נוסעת לעבוד בתל אביב, במקום לשבת ספונה בביתי. יש לי הרגשה שמשהו נפתח בי, אינשאללה.

ועכשיו שוב אצא פתטית, אבל מה אכפת לי להציק לכם: נורא בא לי להכיר מישהו, להתאהב וכל זה, אז אנא, אם אתם מכירים מישהו נחמד וזה, תחשבו עליי.

שבוע טוב שיהיה!