לשאוף לנשוף

כמו שכולם יודעים, אני יש לי חברות מה זה טובות ומפרגנות, חבל לכולם על הזמן.

לפני שבועיים או שלושה, כשהספר של אימא שלי הותיר אותי בתספורת מהממת, כולן רצו לנחם אותי, נגיד, הט' למשל, אמרה, "תשמעי, זה לא רע, פשוט... קודם זה היה נורא יפה, אז... חכי שנייה". היא רצה לשירותים וקולות הקאה חשודים נשמעו משם. אלף פעם אמרתי לה שסלט זה לא בריא!

זו ש, לעומתה, הסתכלה עלי בעיון, ואמרה, "אהמ, אני מבינה למה התכוונת כשאמרת מלכת רומניה", ורדי, שאלוהים יעזור לה, הגיבה ב, "אה, תשמעי, זה נורא... מתולתל!", ואחרי כמה דקות בהן היא בהתה בי בגועל, היא אמרה, "תשמעי מותק, אין ברירה, את חייבת ללכת לתומר, אחרי האוכל ניסע אליה לקבוע תור".

"אבל אני מתביישת ללכת אליה אחרי שבגדתי ככה".

"לא נורא מאמי, היא אישה טובה תומר, היא תיסלח לך".

מבטי האימה של כולם כשנכנסתי למספרה הבהירו לי שאני מסתובבת אשכרה עם אסון טבע על הראש. אני חושבת שאיתי, החופף הנחשק, אפילו ציחקק קצת. אחרי שורדי ותומר גמרו להתחבק, ורדי אמרה, "תומר, היא צריכה להגיד לך משהו", והסתכלה עלי במבט מאיים.

"אה, תומר, אני מצטערת שהסתפרתי אצל מישהו אחר".

"ו?", רשפה ורדי,

"ואני מבטיחה שאם תקבעי לי תור אני בחיים לא אבגוד שוב".

תומר הוכיחה אצילות נפש, וקבעה לי תור לכמה ימים לאחר מכן, כנראה כדי שיהיה לי זמן להרהר בחטאיי.

יום התספורת הגיע, אחרי שורדי ותומר גמרו להתחבק (כל היום הן מתחבקות אלה), תומר הסתכלה עלי בייאוש, "מה אני אמורה לעשות עם הדבר הזה?!".

"את רוצה שאני אחכה עוד חודש שזה יארך קצת?".

"תגידי לי, את בסדר? את לא יכולה להסתובב ככה".

"OK".

היא הושיבה אותי על כיסא הנידונים, משכה מכאן ומכאן, צקצקה, וכשקלטתי שהיא וורדי מחליפות סימנים משונים מאחורי הגב, ציוותה עלי, "תורידי את המשקפיים".

"אבל אני לא אראה כלום!"

"נו באמת, עם איך שאת נראית עכשיו, אין מה לראות".

ישבתי בשקט, והבקשה היחידה שלחשתי הייתה, "תומר, צ'מעי, מתישהו שוב יהיו לי חיי-מין, כשזה יקרה, אני רוצה שהוא יוכל לתפוס אותי מהשערות כשאני יורדת".

בנדיבותה כי רבה, תומר השאירה לי שיער שמספיק לאחיזה איתנה, יברכה האל.

אז עכשיו יש לי אחלה תספורת, ואני כבר לא מלכת רומניה, הא! ושוב הא!

אה, ומי היחידה שלא שמה לב לשום הבדל? הדודה כמובן, שמי שלא קרא את הטור שלה ב-NRG, אנא, הגיע הזמן.

כעת, אחרי תום מסכת הפרידות, הגיע הזמן לחזור לפרוייקט המילים האחרונות. הפעם, קארל מארקס האחד והיחיד, וטוב שכך.

Go on, get out - last words are for fools who haven't said enough.
To his housekeeper, who urged him to tell her his last words so she could write them down for posterity.
~~ Karl Marx, revolutionary, d. 1883