ציפור לילה נהייתי. כבר אפ'חד לא מתפלא למצוא אותי ערה בשלוש, עוסקת במשחק סוליטר מרנין. אחרי מחשבה מאומצת, הגעתי למחשבה שהשטן השיא את ביל גייטס להתקין סוליטר במערכת ההפעלה, ושזה אישי נגדי (שיט, מזמן לא קראתי את מלכוד 22, שזה ספר שיש לקרוא פעם בשנה, טוב, אחרי שאגיש את העבודות). בכל המחשבים שאני עובדת עליהם אני מוחקת את המשחק, אבל על המחשב של הט' יש לי תירוץ קביל כדי לא למחוק, בכ"ז, לא המחשב שלי, אז שעות יקרות עוברות עלי בהזזת קלפים וירטואליים מצד לצד, ובגלל שאני כלבה תחרותית, בחרתי באופציה של לזרוק רק קלף אחד בכל פעם, כך אני יכולה לנצח את המכונה בשלווה פעם אחרי פעם.
אבל היום בבוקר העירה אותי ג'ויה, שהיא האחראית על מחלקת הגראפיקה בחנות, ואמרה שאם אני לא מגיעה לעשות גרפיקות לגלופות היא תתלוש לי את הראש. בלית-ברירה הוצאתי את ברלינגו המנוולת מהחניון, איפה שהיא דווקא מרגישה מצוין, והדרמתי. מצחיק כמה מהר נהייתי "תל-אביבית", ואיך פתאום נסיעה להרצליה, או לאשקלון, נראות לי כמו נסיעה אל מעבר להרי החושך. אסור לי לעבור לעיר הזו, אני תוך שעתיים הופכת לקריקטורה של תל-אביבית שנורא מרוצה מזה שהמלצר האהוב עליה ב"אורנה ואלה" מכיר אותה בשמה. רבאק (אבל כן! המלצר האהוב עלי ראה אותי וישר שאל, "אריאלה, מה קורה?", חשבתי שאני מתעלפת מרוב שביעות רצון, אוח, אני פתטית).
התקשרתי למלכה האם להודיע לה שאני מגיעה, אז היא אמרה בשמחה שהיא תכין לי שניצלים. אני יודעת, כל אחד נשבע בשניצלים של אימא שלו, אבל אני אומרת כאן, באובייקטיביות גמורה, שאין על השניצלים של אימא שלי (חוץ מהשניצלים של אלי, אבל זה שניצל עגל, שזו ליגה אחרת בכלל). בעליצות הלכתי לחנות, ספגתי בהכנעה את הנזיפות של ג'ויה על זה שאני חסרת אחריות, מבריזנית ולא בסדר, ולכל אורך העבודה על הגרפיקות (יש הרבה יותר מדי פיקסלים בעולם), חלמתי על השניצלים שלי.
כשהמלכה האם התקשרה אליי, הייתי בטוחה שזה כדי להגיד לי שאני אבוא כבר הביתה, השניצלים מחכים. הא!
"אריאליטה, תלכי לאכול אצל הטריפוליטאים. הכנתי את השניצלים, אבל אבא שלך איחר, (אין לי מושג איך אבא שלי תמיד אשם בסוף) והחתולים נכנסו דרך החלון ואכלו את השניצלים".
הודעה לט': מאמי, כפרה, אז נתקעת בסופת שלגים בבוסטון המזוינת, שובי הביתה! אני מתגעגעת! האייסיק שלי בודד כשאת לא שם.
כלבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
