הפעם זה פוסט מונחה, נא לקרוא קודם את הסיפור הזה של סווידריגאלוב, ואז לחזור אליי. חן חן.
להווה ידוע שאני אוהבת את הפורנו שלי כתוב. אני חושבת שפעם אפילו פירטתי מה בדיוק אני אוהבת. יש דברים שמשתנים לאורך השנים, אבל דבר אחד נשאר: אם לא כולם נהנים בסיפור הפורנו, אני לא מסוגלת להנות ממנו. כבר הואשמתי בצביעות והתחסדות על עצם הטענה הזו, אבל זו האמת המרה. לא אכפת לי שהסיפור יעסוק באונס, בתנאי שהנאנסת גומרת כמו מטורפת, אם היא סובלת, גם אני סובלת, ואז מטרת הסיפור מוחמצת.
בגלל זה אני כל-כך מחבבת את הסיפורים שסווידריגאילוב מתרגם. גם בסיפור כמו הוואן, שבו מישהי עוברת גנג-בנג על-ידי קבוצת גברים, אנחנו הקוראים, וגם היא הנאנסת, יודעים שהיא נהנית מכל רגע, אז זה בסדר.
אבל הסיפור האחרון שהוא פרסם שם, גרם לי, מעבר לתופעות ה... אהמ... מקובלות, גם לחייך לעצמי, נוכח ההליכה הוירטואוזית של הכותב על גבול הזהירות לכל אורך הדרך. אחרי שהגעתי לתוצאות ה... אהמ... מצופות, חזרתי לקרוא את הסיפור, כדי לראות איך הוא הצליח לייצר סיפור כזה, שאני כאישה וכפמיניסטית מודעת, יכולתי לקרוא וליהנות ממנו בלי שמץ של יסוריי מצפון.
נתחיל?
הסיפור מתרחש בשדה התעופה של אמסטרדם, וזה חשוב לעניינינו כי עוד מעט ייכנס לסיפור ג'וינט גדול מחומר משובח, לא שלי ג'וינט מפריע, אבל כאן הג'וינט חוקי. מה עוד? הגיבורה בת 18, ז"א, לא רק שהיא עברה את גיל ההסכמה, אלא שהיא גם בגירה בכל המובנים.
הגיבורה היא עלמה במצוקה, אכן, אבל זו לא ממש מצוקה: היא הפסידה בקזינו את הכסף כדי לקנות מתנות להורים ולדודים, לא שום דבר נורא, היא לא רעבה, חייה אינם בסכנה, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לה זה שבמשפחה יכעסו עליה קצת, וגם כאן, בערמומיות מקסימה, מחבר הסיפור נותן לה מוצא אלגנטי מהמצוקה, היא יכולה הרי לספר שגנבו לה את הכסף.
זאת אומרת שמכאן הסיפור יעבוד על שני מישורים מאוד ברורים: תאוות בצע פשוטה, וחרמנות.
בכל רגע בסיפור הזה, היא יכלה לעצור הכול. לא להרים את הגופייה, לא להיכנס אתו לשירותים, לא לעשן אתו, לא להזדיין אתו. שום דבר לא נעשה שם בכפייה.
לא הייתי רוצה שהבת שלי תפגוש אי פעם גבר כזה, גיבור הסיפור הוא איש די מגעיל. בעולם אוטופי איש לא היה מנצל את הטיפשות של הפרחולה הקטנה, אבל בעולם אוטופי, כולנו היינו כנראה נהנים מסקס שוויוני מתוך כבוד הדדי וחיבה אמיתית, ואז, מי היה מושך לי בשערות ברגע הנכון?
שאפו.