ישבתי אצלה בבית, אומללה לחלוטין, רועדת מחולשה שנבעה מאבדן המשקל המהיר, והסברתי לה שאני רוצה למות. לא בכאילו, לא בתור אזהרה או "תחזיקו אותי", אלא, באמת ובתמים רוצה למות. ידעתי שלה אפשר להגיד את זה, כי היא הייתה שם, ויודעת בדיוק על מה אני מדברת. לא שנראה לי שהייתי מממשת, אין לי מספיק אומץ, אבל הרצון לא להיות יותר פעם בי בכוח.
"טוב, תשמעי, אם את רוצה למות, את רוצה למות, אבל אולי תתאבדי אחרי שיהיה לך זיון טוב?"
באותו רגע, הדבר שהכי פחות עניין אותי הוא זיון טוב, בדרך כלל לאנשים שרוצים למות אין ליבידו משגשג במיוחד, מה גם שהמחשבה שמישהו חוץ ממנו יגע בי זעזעה אותי.
"לא מעניין אותי סקס בכלל, למה לי?"
"עכשיו לא מעניין, עוד שלושה שבועות תראי איך הכוס שלך מתעורר לחיים, מה אכפת לך? עוד שלושה שבועות, גרוע יותר לא יהיה".
"לא רוצה סקס".
"עלק לא רוצה, שנה שלמה לא זיינו אותך כמו שצריך. מה שאת לא רוצה זה סקס כמו שהיה לך עם הפריג'יד, עכשיו תלכי, תקראי קצת פורנו, ותזכרי איך זה אמור להיות".
אני אף פעם לא מבינה איך אנחנו מצליחים לשכוח כמה זה כואב, ומה שגרוע יותר – לשכוח שזה עובר בסוף. אני שונאת את זה שהקלישאות תמיד נכונות, והזמן באמת מרפא. טוב, אני חייבת להשוויץ קצת, הפעם היה זמן, והחלטה נחושה שלי שהתקבלה, גם אם באיחור, להפסיק לסבול, אבל ברור לי שגם לולא ההחלטה הזו, זה היה עובר בסוף.
עברו שלושה שבועות, והכוס באמת התעורר לחיים, הוא לא שאג כאריה רעב, אבל זכרתי שהוא קיים. השאלה עכשיו הייתה, עם מי?
שוב ישבתי אתה,
"אולי אילן? הוא גם חתיך וגם זיון מעולה". ולרגע התערפלו עינינו, שלי קצת יותר, כי אני זכיתי לראות אותו גם בבגד ים של ספידו וגם בעירום, בניגוד אליה, שראתה אותו רק בביגוד מלא.
"לא, לא טוב, את צריכה מישהו שגם יהיה זיון שמח, אבל שגם יחבב אותך באופן אישי".
"יאיר הגמד? אמנם יש לו חברה, אבל בשבילי הוא יעשה חריגה".
"לא, עזבי, את צריכה עכשיו בגידות על המצפון?"
"אורי המנייאק?"
"אחריו את באמת תתאבדי".
"אני לא מבינה, בשביל מה הייתי שרלילה? מה ביקשתי? מישהו שמזיין טוב ומחבק אחרי?".
זיו בכלל לא הבין את ההתלבטות.
"אבל את בחורה, את נראית טוב, מה הבעיה לתפוס זיון?"
"אני לא רוצה לתפוס זיון, אני רוצה ידיז על בסיס קבוע, משהו חד שבועי כזה".
"מה הבעיה?"
"שאני צריכה מישהו שגם אוהב לזיין, גם מחבק אחרי, וגם שאני לא אתאהב בו, אין לי כוח לרגשות גדולים עכשיו".
"אני עדיין לא מבין מה הבעיה".
"שזה לא יכול להיות מישהו חדש!"
"למה?"
"כי אנשים חדשים מבלגנים לי את הלב, אני רוצה מישהו מוכר ובטוח".
אני לא חושבת שהוא הבין את הבעיה, אבל כמה ימים אחר כך, נמצא הפתרון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
