בשבוע האחרון אני עושה תרגילים כאלה, של דמיון מודרך. אווה טוענת שזה כלי טיפולי יעיל להדהים. אני אמורה לדמיין שאני איזושהי גיבורת על, בעלת איזה כוחות שבא לי שיהיו לי, ובעזרת כוחות העל האלה לפתור את המכשולים שחוסמים אותי בחיים. הרעיון קצת תמוה, הרי אני המכשול העיקרי שחוסם אותי בחיים, אבל אני חושבת שזה אחד ממאפייני הניו אייג', הוא לא ממש עומד בסטנדרטים של חשיבה רציונאלית. נדמה לי שזה הדבר שהכי קשה לי בטיפול הזה, הצורך לוותר על הצד הרציונאלי שלי, טוב, לא הייתי מוותרת עליו כל כך בקלות לולא ראיתי איך התגובות של הגוף משתנות כל הזמן, אבל עדיין, אני מפקירה את עצמי לידי משהו רוחני, אני מוכנה להכיר בזה שיכול להיות שאי אפשר להסביר הכל, ולא תמיד הסברים יכולים לעזור.
אבל סטיתי, התכוונתי לספר על גיבורת העל שלי. כשאווה ביקשה ממני לבחור מישהי, הבחירה הראשונה שלי הייתה ה-power puff girls, הבחירה מאוד הצחיקה אותי, יכלתי לבחור כל גיבורה, ואת מי אני בוחרת? שלוש דמויות קרטון, אבל חשבתי על זה, ורבאק, הן באמת גיבורות, הן אמיצות, חזקות, פמיניסטיות בלי להתבייש או להתאמץ, הן תמיד מצליחות, לכל אחת מהן יש אישיות מגניבה משלה, מה רע?
כשהתחלתי לתרגל היה נורא קשה, נגיד, ניסיתי להתגבר בדמיון על מכשול העבודה, ודמיינתי את עצמי שולחת קו"ח, שזה כבר צעד משמעותי מבחינתי, אבל שם נתקעתי, ולא ידעתי מה עושים מרגע שאחת המזכירות של עורך ה"עיר" מקבלת את קורות החיים שלי ועד שאני מתחילה לכתוב להם מדי שבוע, ולמה לא ידעתי מה עושים? כי שכחתי שבדמיון אני גיבורת על, ואם אני גיבורת על, אני יכולה לדווח לו באופן טלפתי שהגיעו כמה טקסטים נורא מוצלחים ושכדאי לו להעסיק את הכותבת, או שאני יכולה לגרום למזכירה להניח את הטקסטים על השולחן שלו בצירוף פתק, "מזמן לא קראתי מישהי כל כך מוכשרת". הרעיון מצא חן בעיני, מה שלא מצא חן בעיני היה שגם בעולם הדמיון דמיינתי קשיים וסיבוכים, אולי יש משהו בכל מה שאומרים על חשיבה חיובית? אולי אפשר לשנות?
מאז כבר דמיינתי שאני מצליחה להעיר למישהו שעושה משהו שלא מוצא חן בעיני, אבל באסרטיביות, בלי להתעצבן, ודמיינתי איך באהבה הבאה שלי אני אדע להגיד את הדברים שמפריעים לי, וגם דמיינתי שאני מצליחה לריב עם אבא שלי בלי להתחיל לבכות. דווקא נחמד הרעיון הזה, ואולי מתישהו אני אצליח להעביר את הדברים האלה, שאני עושה עליהם חזרות בדמיון פעמיים ביום, לעולם האמיתי?