לשאוף לנשוף

זה היה עניין של שנייה, אולי. פניתי ימינה, במהירות סבירה ומתאימה לגמרי לתנאי הדרך, ופתאום, בלי להסתכל אפילו לעברי הוא זינק לכביש, יצור אנושי מסוג ערסוס רוכבוס, יושב על זוג אופניים חשמליים. אין לי מושג מאיפה הגיעו הרפלקסים שגרמו לי לעצור את הרכב סנטימטרים ספורים ממנו. הדביל המשיך לנסוע כאילו כלום לא קרה. אני המשכתי לנסוע ולנסות להתאושש ממה שקרה. 

זו לא הפעם הראשונה. בזמן האחרון יש תופעה מוזרה, שבה לבני נוער צומח פורונקל עצום בצורת אופניים חשמליים לתחת, והם מתניידים על המכשירים הארורים האלה בכל מקום - כבישים ראשיים, כבישים רגילים, מדרכות, שבילים, בכל רגע אפשר להיתקל באידיוט עם פורונקל בתחת, להיפגע בגללו, או לפגוע בו. 

זה המשך ישיר של תופעת הפעוטות על ממונעים. בקיץ הטיילת מלאה זאטוטים בני 3-5 כזה, שההורים שלהם חושבים שנורא חמוד לקנות להם ממונע. הם נוסעים בלי שמץ זהירות, ועלולים בלי שום בעיה לפגוע בילדים ואנשים. על הקטנים אני לא כועסת, ההורים שלהם אשמים, או כמו שאחי שאל פעם בתמיהה אמיתית: למה שמישהו יקנה לילד שלו משהו שיגרום לו לזוז פחות? עם בני הנוער המצב קצת יותר מורכב, כי הם כבר אחראים למעשיהם, אבל במקרה הזה, יש לי הרגשה די חזקה שהורים שקונים לילדיהם אופניים חשמליים פשוט לא אוהבים אותם מספיק. תחשבו על זה רגע: איזה הורה אוהב יקנה לילד שלו כלי שמסוגל להגיע למהירויות כאלה, בלי שלילד יהיה שמץ של מושג איך רוכבים בכביש, מה מותר, מה אסור, איך נזהרים, וכל זה בלי קסדה?! לי ברור שאם אחת הילדות תרצה דבר כזה הדבר היחיד שהיא תקבל זה מבט תמה - ניחא לרכוש משהו שיגרום להן לזוז פחות, שזה בניגוד מוחלט לכל אינטרס שלי כהורה, גם לקנות להן כלי תחבורה כל כך מסוכן? מה פתאום? 

ואז מגיעה שורת המחץ: אבל הוא נורא רצה. אה, טוב, אם הוא נורא רצה אז זה בסדר, ברור שצריך לתת לו. מעניין כמה מאותם אנשים יאפשרו לילד שלהם לאכול כריך עם נקניק וגבינה, כי הוא רוצה, או לעשן גראס בבית, כי ככה בא לו (שני דברים שבפירוש פחות מזיקים מתנועה בכבישים על כלי ממונע ללא קסדה, כן?)