לשאוף לנשוף

לא מזמן שמעתי סיפור כזה מכוער, שמעורבת בו תשוקה מינית שבשמה משקרים לאנשים והורסים חיים.

חייכתי לעצמי, הלא זה מזמן לא חלק מחיי. הרגשתי כאילו הצלחתי להוריד מעצמי עול שמעיק על רוב האנושות, והייתי די מרוצה מכך. רוצו כרצונכם, עכברים מסוממי חשקים, אני נטשתי לטובת העולם הסטרילי וההגיוני שלי, חן חן. 

אבל לאחרונה הסטריליות מתחילה להיפגם. אולי זה קשור להורמונים (אני מקווה שכן, כדי שזה ייגמר בקרוב), לביוץ או לווסת קרבה, לא יודעת. אני רק יודעת שכל מיני דברים שעד לא מזמן לא הבנתי מה מעניין בהם, פתאום מזיזים לי - גבר נאה, אקס שיצא לי לראות, אחד השחיינים בבריכה, שאני יושבת ומחכה בה במהוגנות מושלמת לתום השיעור של טליה. אה, שכחתי לציין שהשחיין החתיך בן 16.

אני מרגישה שאמות המוסר שלי מתרופפות. מאוד קל להיות מוסרית ונחרצת כשאין תשוקה. זה כמו לסרב לאכול משהו שממש לא אוהבים. אבל האקס הנשוי, אם הוא ינסה משהו? האם יהיה לי כוח לזכור כמה בגידה מטמאת את הנפש ולסרב? והשחיין? פתאום שמתי לב שאני משקיעה קצת יותר לפני שיעורי השחייה, כשברוב המקרים ממש לא אכפת לי להיות שקופה לגמרי מבחינה חיצונית.  ואם יצא משהו, אוכל להזכיר לעצמי שזה לא מוסרי בדיוק כמו בן 43 עם בת 16? 

לא שהם מנסים, הכול היפותטי, ועדיין, זה מאיים עליי. אני לא יכולה עכשיו להתעסק בתהיות מוסריות, אני בתחילת קריירה תובענית מאוד, יש לי זמן לבנות שלי ולעבודה, כל דבר אחר יהיה הסחת דעת.