לשאוף לנשוף

נשבעת לכם שיש לי חצי פוסט כתוב על פרשת מאי פטאל, המון מילים על האשמת הקורבן, תרבות אונס, מוסר כפול וכולי. אבל אין לי כוח לזה. פשוט אין לי כוח. דברים שכל כך ברורים לי וכל כך לא ברורים לכל כך הרבה אנשים ונשים. היא רצתה את זה, היא פלרטטה אתו, היא יפה מדי, היא נראית טוב מדי בבגד ים, כל זה מדכא אותי. יש לי שתי בנות. לזה אני מגדלת אותן. כבר היום אני מרגישה לא בנוח כשטליה רוקדת לעצמה ריקודי בטן, הריקודים האלה מיניים מדי, בוגרים מדי, אבל היא נהנית מזה, אז איך אני מתגברת על חוסר הנוחות שלי, בידיעה שאני זאת שלא בסדר כאן? וכשהילדים יתחילו להציק לה? וכשהיא תגיע לתיכון? ולצבא? מפחיד, מדכא. 

או שאולי זו סתם שביזות יום א'?