לא מרגישים בשינוי. אנחנו הולכים לישון עם עצמנו ומתעוררים עם עצמנו. יום רודף יום ואנחנו אנחנו. הפחדים, הקטנוניות, חוסר הסבלנות, השקרים. אנחנו אנחנו, על כל היופי והכיעור.
יום רודף יום, חודש רודף חודש, שנה רודפת שנה, ואנחנו רק אנחנו.
לפני כמה שנים היה ג'וק ענק בביתי. בשירותים. הייתי צריכה לעשות פיפי. היה ג'וק ענק. בשירותים. לכן, בחוסר אלגנטיות מדהים התיישבתי לי בכיור של המטבחון והשתנתי שם.
באותו לילה לא ישנתי בבית, בכל זאת, ג'וק.
היום חזרנו מבילוי בתל אביב, יום הולדת לאלה של גדי ואורית. שתי הילדות נרדמנו במכונית. נכנסתי הביתה, כדי לסדר להן את המיטות ולמרגלות המדרגות חיכה לי ג'וק, כזה! גדול. באדישות הרמתי את הרגל ומעכתי אותו.
יום רודף יום, חודש רודף חודש, שנה רודפת שנה, ופתאום אנחנו מבינים שאנחנו רק אנחנו, אבל אנחנו משתנים, בלי לשים לב אפילו. פתאום מה שהפחיד כבר לא מפחיד, ודברים חדשים מגיעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
