לשאוף לנשוף

אחד המשפטים שתמיד מלווים אותי הם שעקרונות הם דבר חשוב, אבל האנשים האהובים עליי חשובים יותר, ולכן אני מוכנה להשליך את עקרונותיי בכל רגע לפח אם הם מתנגשים באנשים שאני אוהבת.

כשללי הגיעה לגיל גיליתי שלגן של עפרה הנערצת מתקבלים ילדים מגיל 4 ומעלה, וללי, מה לעשות, רק בת שלוש. חיפשתי גן אחר באזור, וראיתי שדווקא בגן הקרוב ביותר לביתי מגננת יסכה. יסכה היא סוג של מלאך, מהגננות האלה שכולם רוצים לילדים שלהם - טובה, עדינה, אוהבת, ערכית, שמחה וחכמה. אממה? יסכה דתיה, והיא גננת בגן ממ"ד. 

שקלתי את העניין, ואז התקשרתי ליסכה לברר שני דברים: מה עמדתה בנוגע לילדים ממשפחות חילוניות לחלוטין, ומה עמדתה בנוגע למשפחות כמו שלנו. בשלב הזה בקריירה שלי כיחידנית אני מזהה כהרף עין את הליברלים שאומרים "כל הכבוד!" אבל בלב חושבים - מסכנה, מה לא בסדר בה שאף אחד לא התחתן איתה, ומסכנות הילדות שלה שגדלות ככה - ובין האנשים שזה באמת לא מזיז להם. עם כל הדתיות והכול, היה לי ברור שיסכה לא מוצאת בזה שום בעיה. 

התלבטתי בסוגייה בדיוק חמש דקות, והחלטתי שכדי שהללי תהיה אצל גננת כל כך מקסימה, אני מוכנה לספוג את העניין הדתי, וכך היה. 

להללי מאוד טוב בגן, היא חוזרת משם כשהיא מכירה שירים, דקלומים, סימני הסתיו, וכן, לפעמים היא גוערת בי כי אנחנו לא מברכים לפני האוכל, ואז אני מסבירה לה שאצלנו בבית לא מברכים.

אתמול היה להללי כפרה עליה יום הולדת, וחגגנו לה בגן. לחגיגה בגן צריך להביא ארוחת בוקר כשרה, אז עשינו את ההתאמות הנחוצות. את הביצים הקשות בישלנו אצל השכנה (מיתרונות החיים באשקלון, רוב האוכלוסייה מאוד מסורתית). את קרש החיתוך עטפנו בשתי שכבות של נייר אלומיניום, ואת הסכין טבלנו במים רותחים, שטפנו, ואז במים קרים. את העוגה קנינו בקונדיטוריה עם הכשר בד"ץ, והכול היה בסדר. 

יום ההולדת היה מקסים, ללי התרגשה נורא, שמחה, ופעלה ממש יפה. גם מאוד נהניתי לראות באיזה רוגע ונועם הגן מתנהל.

אבל אז הגענו לשוקולד שהבאנו לחלק לילדים - אני שונאת את הוופלים המגעילים האלה בעטיפה הזהובה, לכן קניתי לילדים אצבעות קינדר. מתברר שלאצבעות קינדר אין הכשר בד"ץ, כי זה חלב נוכרי (שיהיה ברור שמה שאני כותבת סינית בשבילי, יס?)  ולכן אי אפשר לחלק אותו לילדים.

כעת אני קצת עצבנית - מדובר כאן בחינוך דתי, אבל ***ממלכתי*** דתי, מה בדיוק הקטע עם בד"ץ? יש כשרות של המדינה, ממתי היא לא מספיק טובה במוסדות החינוך של המדינה? אני גם מרגישה קצת מעפנה, כי מה פתאום אני מתעסקת בזה, ועדיין, כשמשתמשים בכשרות כדי לזרוע עוד פירוד, ליצור עוד הפרדות, זו בעיה. 

במאמר מוסגר: יש להם טקס מקסים שבו בעלת השמחה מביאה מטבע של 10 אגורות לכל ילד, והילדים תורמים את זה לקופת צדקה. לדעתי, אפשר להנהיג את זה גם בגן חילוני, הלא צדקה ונתינה אינם ערכים דתיים, אלא אוניברסליים. כשיהיה לי גן משלי אולי אעשה זאת.