לשאוף לנשוף

ישראל היה הבוס במסעדה שמלצרתי בה. היה לו תואר באמנות ופילוסופיה, צייר מוכשר להדהים, חכם, עמוק, מצחיק, אוהב לקרוא, ובוכה בסרטים, בעברו הוא היה נרקומן, אבל לא מהסוג שגונב, שרוליק עשה את התואר שלו תוך כדי ריצות לשרותים, כדי להריץ קוק פרסי. לא לא, הוא לא הזריק, הוא אוהב את עצמו יותר מדי. הוא גם היה נשוי ואב לילד, שמלאני, מצפוניסט, עם חיוך שעשה לו המון קמטים בזוויות העיניים וצידי הפה. אני הייתי אז בת 24, וישראל היה בן 32 (אלוהים, זה הגיל שלי היום, ואז חשבתי שהוא נורא זקן). הראשונה להתלהב ממנו הייתה לילי, המלצרית השנייה, הוא אמרה שהוא נורא סקסי, אני אמרתי שהוא סתם ציפלון מכוער. אחרי כמה משמרות לילה בהן נשארנו רק שנינו, גם אני נאלצתי להסכים שהוא נורא סקסי. נכון, הוא היה באמת ציפלון מכוער, די נמוך, נורא רזה, תמיד במגפי בוקרים, עישן קאמל בלי פילטר, אבל היה בו משהו, נו, אני והמשיכה שלי לגברים מבריקים ודפוקים.

הוא חיזר אחרי נורא בעדינות. לא הסכמתי להודות בזה אפילו בפני עצמי, אבל התחלתי לקחת יותר ויותר משמרות לילה, למרות שהכסף בהן היה עלוב, כדי להיות אתו. היינו יושבים, מעשנים כמה ג'וינטים, ובסוף המשמרת הוא היה לוקח אותי הביתה, תוך הצעות מגונות בלתי פוסקות לכל אורך הדרך. בחיי שהתכוונתי להיות מוסרית ולא להזדיין עם גבר נשוי, אבל כמה אפשר להתאפק?

אני לא חושבת שאי פעם הצטערתי פחות על התנהגות בלתי מוסרית. בזכות ישראל הבנתי למה אנשים עושים מסקס כזה עניין גדול. אני מכירה בכך שיכול להיות שחלק מהעונג המדהים נבע מזה שהוא היה הראשון שהזדיינתי אתו מסטולית, אבל למה להיות קטנונית ולא לתת לאיש את הקרדיט המגיע לו? הבנזונה ידע לגעת, הוא פשוט ידע, אני לא יכולה להסביר את זה. הוא הגבר היחיד שהכרתי ואי אפשר היה לזייף לו, הראשון שהצליח להגמיר אותי בסקס אוראלי, ומי שלימד אותי למצוץ. אחרי כל זיון אתו הייתי שוכבת על המיטה, וממלמלת בעליצות, "אלוהים, תודה שנתת לי כוס, תודה". כמובן שהתאהבתי בו, הייתי צעירה ויש לי גם כך נטייה להתאהב באנשים שהסקס אתם מצוין, אז שאני לא אתאהב במי שגילה לי את הסקס?

ובמאמר מוסגר, לקוראים הגברים, סתם שתדעו – היה לו זין ממש קטן, ממש. ועם כל הזין הזעיר הזה, הוא היחיד שאני מתגעגעת לסקס אתו, והראשון שאני חושבת להתקשר אליו בכל פעם שבא לי זיון שיחזיר לי את שמחת החיים. בקיצור, תפסיקו לסבך לעצמכם את החיים עם שטויות, תלמדו להשתמש במה שהאל הטוב העניק לכם, זה מספיק.

הסיפור שלנו נמשך כמו חודשים, בסוף נמאס לי להיות בסבב הזיונים שלו ועזבתי. לא ראיתי אותו כבר המון שנים, היו לי אהבות גדולות מאז, היה לי סקס משובח, אבל תמיד תהיה לי אליו פינה חמימה בכוס. ולמה אני מספרת על שרוליק?

לפני כמה חודשים נפתחה מול החנות שלנו חנות קטנה שמוכרים בה בורקס טורקי, שייקים ולימונדה ביתית. אלי טוען שזה אחד ממאפייני המיתון, פתיחה של עסקי מזון זול, יכול להיות, אלי נוטה לצדוק. אני נורא אוהבת בורקס טורקי, ככה עם ביצה, זיתים ולימודנה בצד, אבל אני עוד יותר אוהבת שהתחת שלי שומר על גודל סביר ושהבטן לא חורגת מעבר לגודל של גבעה קטנטנה, שנעים להניח עליה את הראש, כך שלא ביקרתי בחנות שלו. פעם ראיתי אותו מאחור, נכנס לאוטו שהיו עליו המון מדבקות, "העם עם הגולן", "אריק מלך ישראל", "אני מאמין בשלום של שרון", "חברון מאז ולתמיד" ועוד כאלה ששמאלנית יפה נפש כמוני נוטה לראות מאוד בשלילה.

לפני חודשיים בערך אחי שלח אותי לקנות לו בורקס, ואני, שאחות טובה (סתם, אני בונה על זה שהאחים שלי יפרנסו אותי עד יומי האחרון, בגלל שאני כזו כלבה עצלה), הלכתי לחנות של אדון העם עם הגולן, ומי חיכה שם? ישראל. טוב, לא ממש ישראל, אבל בעל החנות היה מספיק דומה לו כדי לגרום לי לחיוך בלתי רצוני, ולאו דווקא בשפתיים שכולם רואים. חיוך דומה, מבט של זקן שראה יותר מדי, פלרטטנות קלה, ואני מה? עם כל המדבקות האיומות שדבוקות לו למכונית, מצאתי את עצמי מחייכת ומפלרטטת בחזרה. כשחזרתי להביא את האוכל בזתי לעצמי עמוקות, איפה העקרונות שלי? איך אני הופכת לרכיכה בחברתו של ימני מוצהר סתם כי הוא דומה למישהו שיש לי ממנו זכרונות טובים, האם אני כל כך רדודה?

לא נעים להודות, אבל כן.