לשאוף לנשוף

אווה נתנה לי את הספר. היא שאלה אותי במה אני מאמינה, וכשהסתכלתי עליה במבט קצת בוהה היא אמרה שזה איום ונורא, להעביר את החיים בלי גרעין של אמונה שאפשר להישען עליו.

כבר שבועיים וחצי הוא אצלי, ואני רק בעמוד 137. אני יכולה להגיד, וזה יהיה תירוץ תקף, שבזמן האחרון לא היה זמן לקרוא, חזרנו מהחנות כל יום בתשע וחצי – עשר, ואז לאכול משהו, ולצנוח בטמטום מול הטלוויזיה. אבל כאן עולה הבעיה האמיתית – יש לי זמן לבהות באלי מקביל, ולקרוא לא? על המדף מולי מחכים ה – corrections, ולמטה במרתף (אוף, שאחי יעזוב כבר ויחזיר לי את יחידת הדיור, בפעם הבאה שאני אלך לגור עם מישהו אני אבקש מההורים שישמרו לי את היחידה ליתר בטחון, מצד שני, איזה סיכוי יהיה לאהבה שמראש לא בוטחים בה?) מחכה הספרייה שלי, שאחזור אליה כבר. ואני? כותבת ללא הרף, בכל דקה פנויה. מה יותר חשוב, לקרוא או לכתוב?

הספר מאוד מעניין אותי, גם בגלל שכמו כולם אני קצת מושפעת מהניו אייג', וגם מכיוון שהוא מציע צורת חשיבה אחרת לגמרי. אני מאוד זהירה, כי אני לא מבינה כלום בבודהיזם מעבר למה שקראתי עכשיו, הרצאה ששמעתי בהודו ומה שאחי מספר, למרות שגרסאת הבודהיזם של אחי לא ממש מקובלת עלי, הוא קצת עצבני מכדי להיות בודהיסט מוצלח.

הדבר שהכי מושך אותי בינתיים זו החמלה הגדולה שבדת הזו. מעבר לחמלה שאנחנו אמורים להרגיש כלפי כל דבר (פעם קראתי ששאלו נזיר טיבטי שעונה על ידי הסינים מה הדבר שהכי הפחיד אותו, והיא אמר שהוא פחד שהוא יאבד את החמלה כלפי המענים שלו), האפשרות לתקן ולהשתפר כל הזמן. זאת אומרת, אם ביהדות או בנצרות (ושוב אני זהירה, אני לא יודעת מספיק, הדעות שלי נובעות כאן מידע מאוד רדוד) יש לנו סיבוב אחד שאחריו אנחנו נדונים לחיי נצח של גן עדן או גהנום, הרי שאצל הבודהסטים יש בעצם אפשרויות אינסופיות, תהליך הסמסארה נמשך ונמשך, וכל פעם אפשר לשפר את הסיכויים להתקרב לנירוונה. (למרות שבמקום אחר קראתי שזה בכלל לא משנה, שהכל קבוע מראש, אבל אסור להפסיק להשתדל, שזה קצת מזכיר לי את הכל ידוע והרשות נתונה).

בהרצאה שהייתי בה המרצה אמר שאפשר לדעת לפי החיים הנוכחיים מה היינו בגלגול הקודם למרות שגם עצם המושג "גלגול" לא ממש ברור לי, הבנתי שהכוונה אינה לזה ששלומית אהרונסון תתגלגל קומפלט לתוך נמלה אם היא לא תתנהג יפה, אלא כנראה שהמהות של הנשמה שלי, בעצם, המילה "שלי" לא קיימת בבודהיזם, כמו שאין "אני", אוף, מסובך, בקיצור, הוא אמר שאפשר לדעת בהתאם לחיים הנוכחיים שלנו מה הייתה הקארמה בסיבוב הקודם, זאת אומרת, שאם נולדנו לתרבות שמאפשרת לנו להיות שבעים, לטייל, ולרכוש דעת סימן שהייתה לנו קארמה טובה, ושהגלגול הבא יקבע בהתאם להלך הרוח שלנו בחיים האלה, זאת אומרת שאם לא נטרח לנצל את כל היתרונות שקיבלנו לשיפור עצמי, המהות שלנו תשלם את המחיר.

בינתיים אני לא יודעת אם אני מאמינה בכל עניין הגלגול, וקצת קשה לי להשעות את הספקנות שלי כדי להאמין, אבל אם בחרתי ללכת לאווה במקום ללכת לטיפול קונבנציונאלי, נראה לי שאני מוכנה להשעות את הניתוח הרציונאלי, ולנסות ללמוד דברים חדשים.