לשאוף לנשוף

אתמול מלאו חודשיים לפרידה. במקרה אורי המנייאק גם שלח לי SMS אתמול, ואני כבר חרדתי שבשל ההעלמות של שחר, נדונתי לחיים משוללי סקס. אך שומר פתיות אדושם, ומי שטרחה להיות שרלילה בערב שבת, תמצא עם מי להזדיין במוצ"ש.

אבל אני בהחלט מודאגת ממגמה שהולכת ומתפשטת בקרב הקרובים לי: זיו התחיל לצאת עם מישהי, לשחר יש חברה (ואני דורשת שירשם בפרוטוקול שזה שהוא לא טרח להתקשר ולהודיע? חזירות גדולה, נכון, אנחנו לא חייבים כלום, אבל נראה לי שאם נוצר רצף של זיונים, ומענגים יש לציין, מן הנימוס להודיע לבחורינה שנהייתה לך חברה, אבל ככה זה, אנחנו חיים במדינה של אזיאתים לא תרבותיים, הו פולוניה אהובתי) ולא. כבר יש דייט שלישי מוצלח עם בחור שעושה רושם מצוין. כמובן שהרבה יותר קל לי לפרגן לזיו ולא. היות והאינטרס שלי בהם הוא פחות, אהמ...פיזי? וגם כי שניהם אהובים עלי, ויותר חשוב לי שיהיה להם טוב, יותר ממאשר לשחר, למשל, שאין לי בעיה שיהיה לו טוב, כל עוד ימשיך למלא את תפקידו בנאמנות. (לא, זה בכלל לא קשור לזה שהם מנויים עלי, החשדנות הזו, היא שהורסת כל חלקה טובה במדינה). א. טוענת שמגפת המאוהבות הזו היא סימן שאני צריכה ללמוד להסתדר בלי הקביים הנוחים שסידרתי לעצמי ולגלות את עצמי באמת, אני בהחלט באפיפאה מרתקת של גילוי עצמי, אבל אי אפשר להזדיין פעם בשבוע תוך כדי?

ולא נותר לי אלא לצאת בקריאה נרגשת - אנשים, מה קורה לכם? תתעשתו! כולם היו לבד שנים שנימה, רק אני נפרדת ואצל המוני ב. ישראל (גניבה בוטה מיהונתן גפן) מלבלבת האהבה? אין לכם טיפת חמלה בלב? עם מי אני אמורה ללכת למסעדות? או לצאת? מזל שורדי באה לביקור מפריז, והבטיחה לקחת אותי לפאב, ולא, בבית הייתי נמקה. לא שזה משנה, ורדי הרבה יותר יפה ממני, כך שבטח כולם יתחילו אתה, והיא, שגם מאוהבת וגם עומדת להתחתן עם בחור מצוין, תוכיח ששוב האגוזים יפלו ברשותו של ההוא בלי השיניים.

וכאן אני תוהה, מה עושים? איפה? איפה פוגשים בחורים? מילא שאני גרה בעיר נידחת, לזה יש פתרון – בבעלותי מכונית ומוטיבציה, אבל יש לי גם רק שני סוגים של חברות א. נשואות. ב. רווקות יושבות בית מובהקות. עם מי אני אמורה ללכת לפאבים להכיר בנים? מכירים בנים בפאבים בכלל? בחיי, אין לי מושג, אני בחורה שתפסה זיונים במועדונים, בדרך כלל דלוקה מהתחת, כשאני לא דלוקה אני נוטה להיות סנובית או ללכת לכל מקום עם ספר, זיו אמר שאם אני אשב בפיק אפ ואקרא זה לא יצור את הרושם המבוקש, אבל מה עושים כשלא קוראים? אפשר ללכת לבד? זה לא יוצר רושם זנותי או נואש מדי? מון-דייה מון-דייה, למה עזבתני?