נפגשתי עם אורי המנייאק אתמול. והיה, איך היה? את מיטב הכתיבה הארוטית שלי המנוול הזה מוציא ממני. אני מתעקשת לא לכתוב עוד סיפור, כי החוק הבלתי כתוב שלי אומר שלכל מאהב מגיע רק סיפור ארוטי אחד, ולאורי כבר יש, אחד המוצלחים שבהם אפילו. נו, למה להתחסד, הוא קיבל את הסיפור הטוב מכולם, או שהסקס אתו מוציא ממני איכויות כתיבה שלא קיימות בדרך כלל? ביצה או תרנגולת?
אנחנו מכירים כבר שש או שבע שנים, שוכבים במרווחים גדלים והולכים, בלי חיבה, בלי געגועים בין פעם לפעם, מלבד הידיעה שהוא שם, ואם אני רוצה סקס מסוג מאוד ספציפי, הוא היחיד שיוכל לספק את זה. כמובן, אפשר לנסות להגיע למקומות החשוכים האלה עם אנשים אחרים, אבל ברגע שיש חיבה, אני לא באמת יכולה להתחבר לצד האפל שלי. נפגשנו לאחרונה לפני שנה וחצי, שנתיים, לא זוכרת, בעצם, אפשר לחשב, נתפשר על שנה וחצי, ולי זה עולה יותר. זו הייתה הפעם הראשונה בה ניסיתי קוק. גם הפעם היחידה בה זה השפיע עלי, בטח בפעמים לאחר מכן שאפתי סוכר ענבים או משהו שאיזה דילר מכר לי במחיר מופקע. עוד לא ניסיתי קוק מספיק פעמים כדי לדעת מה בדיוק אני מרגישה כלפי הסם הזה, אבל אני יודעת שאני אוהבת את כל הטקס הכרוך בעניין, החיתוך, סידור השורות, גלגול השטר, הטעם המריר בגרון.
אבל התכוונתי לספר מה היה אתמול, לא מה קרה לפני שנה ומשהו. אתמול היה מהסוג שגורם לי להתהפכות בבטן כשאני משחזרת, שגורם לרחם להתכווץ וללחוש "בובה, תביאי עוד כזה". היה אלים, מרושע, כעוס, מפחיד, יש שיגידו אפילו משפיל, משפיל להתחנן בפני מישהו שלא יפסיק?
מספיק. מספק. סיפוק. סופקתי. ספק. ספקות. ספקנות. סוף.
איפה היינו? הגוף שלי סופק אתמול לגמרי, למה סקס של ליקוקים ופרפרים לא גורם לבטן שלי להתכווץ? מישהו שאוהב אותי יוכל לתפוס אותי מהשיער ולדחוף לי את הזין לפה עד שאשתנק? לכוס עד שארגיש אותו בשחלות? לתפוס אותי בכתף עד שישארו סימנים?
אני לא יכולה לתאר לי סקס כזה במסגרת זוגית. בזוג, או כשיש חיבה, הכעס הוא משחק, הזעם לא אמיתי, התחנונים לא מגיעים מתוך חשש שהוא באמת עשוי להפסיק, ולהשאיר אותי שם, בלי אוויר, גם כשמנסים, זה יכול להיות מצוין, אבל עדיין הצגה משוחקת היטב, החוקים ידועים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
