לשאוף לנשוף

קצת לפני שהתחילו המגעים עם אורי המנייאק, הוא סיפר לי שבשבוע הבא הוא מתכוון ללכת למבחנים של "מנזה", ושאל אם אני רוצה לבוא אתו. כמעט התעלפתי מעצמת המחמאה, הייתכן? הוא חושב שאני ראויה להיות חברה שם? אחרי שניגבתי את דמעות ההתרגשות ציינתי שאין טעם, ובמקרה הטוב יש לי אינטליגנציה מעל הממוצע, גאון אני בטוח לא. מתוקף היותי אנציקלופדיה של מידע חסר תועלת לחלוטין, הזכרתי שמות של שחקנים החברים במנזה. אורי אמר שהוא לא מבין למה שמישהו כל כך אינטליגנט יילך להיות שחקן, ואני עניתי שכנראה הוא זקוק להמון אהבה, או שהאגו שלו פגיע. הוא טען שאינטליגנציה היא הסיבה בגללה הם אהובים, זאת אומרת, שאינטליגנציה קונה אהבה.

לקח לי כמה ימים להבין מה היה מוזר לי בתשובה שלו. אני מחזיקה מאורי, וקשה לי להאמין שהוא באמת לא יכול לראות איך אנשים אינטליגנטים יכולים לסבול ממחסור באהבה, או מאגו שביר. אינטליגנציה יכולה לסגור חור בלב אם יש כזה? היא אולי יכולה ללמד איך לגרום לאנשים לאהוב אותך, וגם זה לא בטוח, ומעבר לזה?

אני חושבת שאפילו די עצוב אם מישהו נאהב בזכות האינטליגנציה שלו, אני לא הייתי רוצה שיאהבו אותי בגלל זה.  אני מודעת לכך שזה גורם אטרקטיבי, ואצל בחורה כמוני, שמחזיקה מעצמה לא יפה, זה אפילו הגורם העיקרי שאני משתמשת בו כדי למשוך גברים. זיו טוען שלא יכול להיות שזה שאני מצחיקה או חכמה גורם לאנשים להימשך, ואני באמת מניחה שאם הייתי נראית נורא זה באמת לא היה מספיק, אבל זה היתרון הקטן שלי.  מוזר, אתמול היה פרק על זה בסקס והעיר, עם מירנדה, נורא שועשעתי, גם אצלי, בכל פעם שמישהו אומר שאני יפה, או סקסית, התגובה הראשונית שלי היא להסתכל עליו כאילו הוא מטורף.

פעם מישהו אמר לי שטכניקת החיזור שלי גברית, והוא צדק, אני מצחיקה אותם עד שהם נופלים. אף פעם לא בניתי על זה שהמראה שלי ישיג דברים שאני רוצה. אבל אולי בגלל זה, נורא חשוב לי שיתייחסו אלי כאל אישה. עכשיו שאני חושבת על זה, יכול להיות שזו הסיבה בגללה הקשר עם אורי נמשך כל כך הרבה שנים? כי האינטליגנציה שלי לא מעניינת אותו, ואני מעניינת אותו רק בגלל הפונקציות הנשיות שאני יכולה למלא? אני צריכה לחשוב על זה.

מאז שנפרדנו אני גם תוהה על הקשר, אם יש כזה, בין אינטליגנציה והגשמה, או אושר. עד לפני חודשיים הייתי בת זוגו של האיש הכי מבריק שיצא לי להכיר, by far. אז נכון, מאוד החמיא לי שנבחרתי על ידו, אבל אם הוא היה פחות חכם, אולי הייתי יותר מאושרת? כל התבונה שלו הועילה לי כשרציתי שהוא ילטף אותי בבטן ועצם העובדה שמישהו רוצה ליטוף הכניסה אותו לחרדות?

המפגשים עם שחר השאירו לי הרבה יותר שמחה בלב מכפי שהוא הצליח לגרום לי, ושחר, הוא נבון, אבל אין לו את הדבר הזה שגורם לי להעריץ.  טוב להיות עם מישהו שמעריצים? איזו מערכת יחסים זה יוצר? אם יש מעריץ חייב להיות נערץ, או יכולים להיות שני מעריצים?

אני מוקפת באנשים בעלי אינטליגנציית על, או כמו שאלי אומר, "כולנו מחוננים, כולנו מעבר לאומדנים המקובלים, מה זה אומר? משנה אם יש לי IQ 145 או 180? זה הכל סטטיסטיקה כבר". האמת היא שמכל האנשים סביבי, אני הפחות אינטליגנטית, כמה שמביך להודות בזה, אבל זה בסדר, הם לא גורמים לי רגשי נחיתות, רק תחושת שמחה על זה שהם שלי. אבל כמה מהם מאושרים? כמה מהם הגשימו את היכולות שלהם? נגיד, אבא שלי, ואולי אלי, בספרים שלו, מעבר לזה? כולם תת השגיים, מתחבאים להם בגולם הבטחת המחוננות שלהם, מתעקשים בכוח לא להגשים, לא להביא קבלות מוצקות על מה שהם שווים. אולי אין להם צורך כזה? אולי אם יודעים מגיל מאוד צעיר שאתה לא כמו כולם, נוצר עיוות בלתי הפיך?

ואושר? אלי מאושר, אבל אלי מאושר כי הוא היה נחוש בדעתו להיות מאושר. אני אוכל להסתפק במישהו שלא יגרה לי את המוח ללא הרף? הצורך במישהו שיהיה "יותר" ממני נובע מזה שאני אישה ואנחנו מחונכות לשאוף למעמד גבוה יותר? יכול להיות מישהו שיעשה לי נעים במוח ובטוטה בו זמנית?