לשאוף לנשוף

בזמנים שכאלה אני מצטערת שאיני יודעת גרמנית. בטח יש להם שם הולם לדכדוך האפרפר הזה, משהו שנגמר ב"שמרן", נגיד - "נפל עלי עצבשמרן היום...". גרמנית שפה מוזרה, אני תוהה איך אפשר לכתוב שירה בכל העיצורים האלה.

כבר כמה ימים אני עושה סיבובים זהירים סביב העצבשמרן שלי, חושבת שאם אתעלם ממנו הוא פשוט ילך, אבל הוא גם מסקרן אותי, בא לי לדגדג אותו בבטן, לראות איך הוא יגיב. בינתיים אני מקפצת מעדנות ברווח שבין האנטיביוטיקה ומשככי הכאבים, תוהה מה יקרה אם נוסיף לתערובת קצת קסאנקס. שלום, קוראים לי שלומית ואני מעבדה כימית מהלכת. חרדה גדולה עברה אתמול על כוחותינו, דיברתי אתו במסנג'ר, היה tres מיותר, אחר כך לא הצלחתי להירדם, חיפשתי הקסאנקס, ואין, האבדה נמצאה היום. אני לא נוטה לקחת אותם, רק אוהבת לדעת שהם שם, שלא נצטרך.

השיחה של אתמול? אקסי היקר, שיחיה, הכיר עוד מישהי ששמה כשמי. וזו שהייתה לפני? גם נקראה כך. עכשיו, השם האמיתי שלי אינו שם ממש נדיר, אבל הוא מיוחד מספיק כדי שכמעט בכל מקום שאהיה בו, אני היחידה הנושאת אותו, ואם כבר מתקבצות שתיים כמונו, תמיד נראה לנו מוזר שהשניה שם. אני עדיין תומכת בתאוריית האקסים המתים – אחרי שהם יוצאים מחיי, ראוי להם שימותו, לפחות עד שאתעשת לגמרי. ועכשיו כולנו נדקלם מאה פעמים: "למה לא חסמת אותו במסנג'ר?" כי אני מפגרת, זה למה.