הייתי בהופעה של ברי סחרוף ורע מוכיח. כל הביקורות אמרו שהדיסק החדש שלהם נורא קשה, אז הורדתי אותו (בתשלום!) והאזנתי לו כל הימים לפני ההופעה, כדי לדעת מה מצפה לי. לדעתי "האחר" היה יותר קשה, אבל כולם יודעים שאני פרחה מוזיקלית, אז אני אשתוק ואתבייש.
במשך כל ההאזנות הצקתי לכל מי שהיה מוכן להקשיב לי - "הדיסק הזה מצמרר מרוב שהוא טוב, או כי הקול של ברי נורא מחרמן אותי?", אני מניחה שזה שילוב של השניים. אני מאוד מרוצה ממנו.
אבל ההופעה, ההופעה, פעם שנייה שאני רואה את ברי על במה. קשה לי להסביר את ההרגשה הזו, אבל כשראיתי אותו, היה לי ברור שהאיש הזה נמצא עכשיו במקום שהוא הכי אוהב להיות בו בעולם. ההנאה שלו הורעפה על הקהל, שהחזיר לו אהבה מטורפת. זה היה מחזה שנורא נהניתי ממנו. גם עמיר לב נאהב כך על ידי הקהל שלו. ואז הדהדה לי מילה אחת בראש: תשוקה.
לפני כמה חודשים ניהלתי דיון עם מרקס. דיון ספרותי (יוצא לנו אחד כזה כל כמה זמן). הוא לא הסכים לדעתי, ואני לא נחתי עד שהסברתי לו למה אני צודקת. המון רגשות הושקעו בדיון הזה, מצידי. למחרת אמרתי לו שאני לא מאמינה שהשקעתי כל כך רגש בלנסות להסביר לו למה גל הספרות ה"רזה" מת (תודה לאל).
מאז חשבתי על זה, והרחבתי את זה עוד קצת. האנשים שאני אוהבת שונים זה מזה, בצורה קיצונית אפילו. לכולם יש משהו משותף - תשוקה. זו יכולה להיות תשוקה לדברים אחרים לגמרי, אבל לכולם יש איזושהי אש שמנחה אותם. זו יכולה להיות אהבה לילדים, ציור, כתיבה, או מריבות, אבל כולם אנשים שחיים את החיים שלהם לגמרי, בלי הנחות, בלי לשהות יותר מדי זמן בתחום האפור, עם מוכנות גמורה לשלם את המחיר תמורת חיים שאין בהם הרבה תחומים אפורים (או שאולי אין ברירה? זה לא שמישהו הציע להם שלווה).
גם הגברים שאהבתי, אהבה רומנטית, היו מלאי תשוקה, לאו דווקא במובן המיני, כשהכרתי את ניר שאלתי אותו, "מה אתה עושה?", ניר חייך את החיוך המסטול שלו וענה, "אני גולש גלים". כמובן שהוא לא מתפרנס מזה, אבל זו המהות שלו, והנקודה הזו, שיש משהו שהוא כל כך אוהב לעשות, גרמה לי לאהוב אותו (טוב, והקוביות בבטן, מודה). אבישי המיתולגי היה מדריך צלילה, עזי (ככה קוראים למשמו באמת) נורא אהב את הלימודים שלו ולנגן, ישראל היה צייר מוכשר, וכך אני יכולה ללכת לאורך משעול הגברים שאהבתי ובכל אחד מהם למצוא איזשהו גרעין מאוד מוצק של תשוקה, שהוא גם גרעין של קיום לא תלוי בי. כנראה אני לא יכולה בלי זה.
אני חושבת שבגלל זה נורא קשה לי עם אנשים שבוחרים בקיום משולל תשוקה. אין להם מה להציע לי. הם לא מעניינים מספיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
