אתמול התחלתי עם שני גברים, אחד כאן, בעולם הבלוגים, ואחד שם, בעולם החברה'. התחלות עדינות - הערה שנונה אך רגישה, כזו שבקלות אפשר להגיד עליה שלא ממש היה כאן ניסיון חיזור, והמתנה לתשובה. בשני המקרים התשובה הגיעה. באחד המקרים לא יקרה כלום בגלל חוסר התאמה קיצונית (אין שום סיכוי שבעולם שאני אמצא את עצמי עם גבר שאוהב להיות למטה בזמן סקס, לא חשוב איך ביררתי את זה, כמו שאני תמיד מצליחה לברר אם יש להם כפות ידיים גדולות או לא), במקרה השני, אני עוד מחכה לתשובה על תשובה. מדובר במישהו שחשקתי בו בתיכון, ואתמול כששוטטתי באתר ההוא ראיתי שיש לו יומולדת. הוא לא זכר במי מדובר, איך יכלתי להזכיר לו? ההיא שישבה בצד וקראה, או ההיא שיצא לה שם של שרמוטה למרות שהייתה בתולה? כן, נשמע מופרך, אבל הייתי גם החנונית הקוראת וגם השרמוטה הבתולה.
כמו מחושים זהירים אני שולחת את המילים, שתפלסנה את הדרך. תראו כמה אני מצחיקה, חכמה, רגישה, כדאי לכם, בחיי. טווה רשת צבעונית, כאן מחמאה מובלעת, שם שאלה שמביעה עניין, ואז חידוד ציני, לשמור על מתח, לעניין, לגרום לו להרגיש שהוא נבחר, שזכות גדולה היא לדבר אתי, אבל היי, בלי לפמפם לו את האגו יותר מדי, לא להיראות מעוניינת מדי, או נואשת. הכל במינונים מדויקים, זהירים, צעד קדימה, שניים אחורה, סקובי דו! מאוד איטית, בודקת אם המילים שלי מוצאות חן בעיניהם, אם המילים שלהם מוצאות חן בעיני, וכשאני מרגישה שמקדם החיבה מספיק גבוה, נפגשים.
אבל עכשיו אין לי כוח להיפגש. חודשיים וחצי מאז הפרידה, ויש לי כוח רק למילים, מקסימום שיחות טלפון. עוד מוקדם מדי? כנראה. אני פוחדת נורא. נכון שהתאוששתי די מהר, אבל כרגיל, הרבה יותר נוח לי לחיות ברווח שבין הציפיה למציאות, בלי לנסות להגשים.
אני לא מצליחה לזכור כמה זמן כבר לא הייתה לי התחלה נורמלית, כזו שמחשב לא מעורב בה. בחור פוגש בחורה, עושים עיניים, מישהו ניגש, שולף משפט פתיחה, מצחיק או לא, ומשם, מי יודע? לא שברשת העניינים כה שונים, הם פשוט נבנים הפוך, קודם משיכה מנטלית ואז פיזית. פתאום בא לי ככה. להתלבש יפה, לשים עדשות, עקבים, איפור, לפלרטט בלי מילים. למה אני לא יכולה להיות טיפה מתונה יותר? או רק מילים או בלי מילים?
אישתו של אלי העבירה לי טלפון של חברה שלה, שגם אין לה עם מי לצאת, בתבונתה כי רבה, היא אמרה, "שתיכן אוהבת לבלות, שתיכן לבד, וגם אם לא תהיו חברות טובות, לפחות יהיה לכן עם מי". היא באמת צדיקה אישתו, ושוב, תודה אלוהים שהם חלק מהחיים שלי. עכשיו אני אמורה להתקשר אליה, קצת מצחיק אותי, זה בעצם לקבוע בליינדייט עם בחורה, אבל האם המטרה המובלעת אינה להכיר מישהו כדי להפסיק עם הבילויים האלה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
