לשאוף לנשוף

המשימות העומדות לפניי:

1. לקרוא על השואה, מועד הגשת הסמינר מתקרב, ואני עדיין מרחפת.

2. לעשות שלוש גראפיקות לחנות, אם לא, ג'ויה תתלוש לי את הראש.

3. להשקות את הגינה.

4. להגיש הצעה לעבודה בתשלום.

5. לנסות להבין למה אלוהים מעניש אותי, ומכריח אותי להוציא 2000 שקל לפחות על התיקון של ברלינגו המנוולת.

6. לקרוא קצת מאמרים לשיעור של מחר.

מה אני עושה במקום זה? אוגרת תמונות לפוסט של "קרחים שהייתי שמחה שיזמברו לי את הצורה" (ברמה התיאורטית בלבד, כן? כולם יודעים שאני טובה בעיקר בדיבורים). ושלא תחשבו שזו משימה קלה, לא כשהדודה שולחת לי תמונות של חתיכים עם שיער, ואני צריכה להסביר לה, שוב ושוב, שאנשים עם שיער לא נכנסים לפוסט הזה.

עדיין לא החלטתי אם אנשים שלא עם קרחת מלאה רשאים להיכנס, ברגע שאני אחליט, מקומו של שון קונרי ייקבע.

בינתיים, הקהל השוקק מוזמן להעלות עוד הצעות. לא, יול ברינר הוא לא הצעה טובה, הוא מת, לא הייתי רוצה שגוויות יזמברו אותי.

אז הנה הם:

וין דיזל, השחקן בעל שתי ההבעות:

1. אני כועס.

2. אני מפגר.

רל נדל, אושיית חיי לילה, והגבר הכי אלגנטי בארץ:

דן תורן, הייתה תחרות בינו ובין פורטיס, ניצח

the rock: מוקדש לדודה מלכה, כן, אני יודעת שהוא לא ממש קירח, אבל היא הייתה קצת אלימה.

מייקל צ'יקליס: הוא בהחלט נראה כמו סמל פאלי מוצק.

עמיר לב: נראה לי שאם בזמנו הוא היה המורה שלי למתמטיקה, ולא שץ המגעיל, כל הקריירה שלי הייתה שונה עכשיו.

מייקל ג'ורדן: אני מכירה די הרבה בנים סטרייטים שהיו מוכנים לנסות להרחיב את גבולות המיניות שלהם למענו.

אנא, אני מחכה לעוד הצעות, חבר השופטים, שמורכב ממני, רשאי לפסול כל הצעה שאינה נראית לי.

והנה אנו עוברים לשלב בחירת הקהל, אני מודה, זה שלא חשבתי לבד על וויליס היה מחדל נוראי. ראשים יערפו כאן.

ברוס וויליס, ממנו אני גם רוצה ילדים, זו תמונה מימי השיער שלו, אבל אני סלחנית.

ג'ון מלקוביץ: אני לא סגורה על זה שהוא סטרייט, ואני לא בטוחה שהייתי רוצה שהוא יזמבר אותי, הוא נראה סוטה מדי, אבל יש בו משהו.

צבי ינאי: הוא משלנו, הוא אינטלקטואל, והוא מאוד שווה

וודי הרלסון, הוא המאמי הכי פסיכופט, או הפסיכופט הכי מאמי?

פטריק סטיוארט, מחדל שלי, חבר השופטים דווקא הזכיר אותו אתמול.

וברצינות: היום יום ההתרמה, לכו בהמוניכם, מי יודע, אולי נזכה להציל חיים?