יום עתיר אירועים עבר עלי אתמול, טוב, לא ממש עתיר, אני חובבת הגזמות ידועה. בבוקר נסעתי לאוניברסיטה, להגיש עבודה (באיחור של 16 ימים בלבד, אני משתפרת), לאחר מכן נפגשתי עם ט. האישה עם העיניים היפות ביותר ביקום, ואחת הנבונות שבהן לארוחת צהריים כולסטרולית (כבר עדכנתי שיש לי כולסטרול גבוה? עוד ירושה מההורים), אחר כך סיבוב בסנטר, סרט בסינמטק, פגישה עם זו ש, ששכחתי להביא לה ספרים ואת הציוד לתשליך, ולאחר מכן, הייתי מעורבת בפעילות פלילית מסוימת. יאמי.
כשהסתובבתי בתל אביב התחלתי לשים לב שאני לוקה בתסמונת הכוסית. תסמונת הכוסית נוטה לתקוף נשים וגברים שהתחילו ללכת לחדר כושר, או ירדו הרבה במשקל, והם מתחילים ללבוש בגדים שיותר מתאימים לתדמית הנוכחית שלהם בעיני עצמם, ולא למציאות. כך שאני, אחרי שנה בה התרגלתי לזרוק בשאט נפש מכנסיים שכבר לא עלו עלי, ולעמוד נדהמת מול המראה, בניסיון לכשנע את עצמי שאם אני אכניס את הבטן לא ישימו לב שיש לי כזו, פתאום חזרתי למידות סבירות, לא, לא לאנורקסיה של לפני שבע שנים, אבל סביר, ומה אני עושה? מנסה להשתחל למכנסיים מידה 34, תוך התמרמרות צדקנית שהם לא עולים עלי. כנראה באמת אני לא יודעת להיות מאושרת.
אתמול גם היה אחד מהימים בהם אני מחטטת בתחתית של ספר הטלפונים כדי לא להעביר לילה לבד, וכלום. בהחלט מעליב. קודם החשודים המועדפים, אחר כך דרגה שניה, ולבסוף, מביך מכדי להודות, מצאתי את עצמי מחייגת את המספר של אקסי היקר, מה שבאמת מעיד על ייאוש, כאילו, להתקשר למישהו שלא אוהב סקס, לא משנה. מזל שהטלפון שלו היה מנותק, כך שהוא לא יודע על קיום השיחה.
נורא עצובים קטעי הבדידות האלה, שקלתי אפילו ללכת לאיזה באר, לשמחתי הצלחתי להיזכר שאשנא את עצמי למחרת, אבל היו כמה רגעים של התלבטות אמיתית. פוי.
ועכשיו לפינת אודטה שלנו: (בנים, לא לקרוא מכאן והלאה! הוזהרתם! על אחריותכם!) נכון, כשלוקחים אנטיביוטיקה נוטה להופיע דלקת ואגינלית? אז אני, בגלל השיניים לוקחת אנטיביוטיקה כבר כמה ימים, וכרגיל, אחרי נטילת כדור השני, התחלתי להרגיש איך האיבר שבדרך כלל מסב לי עליצות גדולה, אפעס, מגרד. הפתרון הרגיל הוא יוגורט ביו (לא, לא בטעם תות, בלי טעם), עובד יופי, גם לאכול יוגורט ביו, וגם לטבול טמפון ביוגורט (רק טמפון עם מוליך, OB מתנפח במגע עם היוגורט והופך למקבילה הטמפונית של לנסות להכניס זין לא עומד) ונו, אתן יודעות. מצד שני, היוגורט מגביל, כי צריך לקחת, לתת לו להשפיע את השפעתו הברוכה ואז להתקלח וכולי, ז'תומרת, לא הייתי רוצה לחשוב מה עלול לקרות כתוצאה מהשילוב בין יוגורט ויום קיץ תל אביבי ממוצע.
אתמול ישבתי נוגה, יחד עם היוגורט, והתבכיינתי בפניה של א. שאיך יכול להיות, שבפתח המאה ה-21, התרופה היעילה היחידה שאני מכירה לפטריות הוא טמפון טבול ביוגורט. ומשם באה הישועה, א. סיפרה לי על חברתה, א. שנתקלה באותה בעיה, אז א1 נתנה לה כדורים פרוביוטיים, שאמורים למנוע את ההשפעות המזיקות של האנטיביוטיקה, וא2, בחורה נבונה שכמותה, לקחה את הכדור, אבל לא דרך הפה. הייתי נואשת, הלכתי, קניתי כדורים, אם אני לא טועה הם נקראים "פרוביוטיקה פמינה", אבל יש כמעט לכל חברת טבע כדורים פרוביוטיים, והבאתי אותה באיגוף הכפול – אחד בלעתי ואת השני, נו, כמו א2.
חברות - קסם, נס, הקלה נפלאה. מומלץ, ותודה לא1 ולא2, שהצילוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
