חשבתי לכתוב פוסט על עוללות הפסח, אבל נראה לי שאיש לא יתעניין בקילו שנוסף לי, או בתופעות הלוואי העיכוליות של החג הזה.
כשהייתי בארה"ב הברית קניתי מכשיר פלאים כזה, שלוחצים על כפתור, והוא מנציח את הרגע. משהו מדהים, אני אומרת לכם, הטכנולוגיה הזו היא משהו משהו! לכבוד האירוע המשמח אני מסתובבת ומנציחה כל מני רגעים. יש לי אפילו כאלה של התינוק החתיך של אביבה, אולי היא תרשה לי להעלות צילום שלו לכאן. אחרי שקניתי וצילמתי, הכבל שמחבר בין מכשיר הפלאים למחשב נעלם, אבל כעת הכול חזר אליי, ואף גילו לי תוכנה כזו להקטנת תמונות, היאח הידד!
לכבוד מכשיר הפלאים, והעובדה המצערת שכמעט איש מחבריי לא ביקר אותי באשקלון, אני מצרפת כמה מרגעי השיא של ביתי הקט. מאוד מרגשת אותי ההמצאה הזו, מאוד.
זו שידת אוסף הקופסאות שלי, פלוס דרושים. הקופסה החמודה עם העכברונים נקנתה בניו יורק, אלה בעצם בובות אצבע, אז אני כל הזמן עושה לדגים הצגות עם עכברים.
זה מדף הפינגווינים והברווזים. אני באמת צריכה לארגן את הספרים, אני לא מבינה מה "אידיוט" עושה במדף הפמיניזם.
זו הפינה הכחולה, השוק השעירה שייכת לשאטני.
אין ספק שיש לי יותר מדי גופיות וחולצות בגוונים של תכלת.
זו פינת הזוגות. יעל רנן קוראת לזה, "מאגיה סימפתטית", הווה אומר, האמונה שהצלמיות ישפיעו עליי מתכונותיהן. מאותה סיבה נהוג היה להחזיק בבתים צלמיות נקביות עם שדיים ותחת עצומים, להשראת פריון.
ברגע שאקנה סוללות למכשיר הפלאים, אני אצרף עוד תמונות, יש למה לצפות. הי הי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
