לשאוף לנשוף

הכל התחיל כשהייתי בת 9. גמרתי את כל הספרים בספריית בית הספר, כולל אלו שהספרנית אמרה שהם לא לגילי. מהספרייה העירונית חרדתי חרדה גדולה, לא החזרתי להם ספר, ובתור ילדה נורא פחדתי שאם אני אכנס לשם הם יקראו למשטרה ויכניסו אותי לבית סוהר. אמא שלי קנתה לי ספרים, אבל לא הצליחה לעמוד בקצב שלי, והעותק של "נשים קטנות" כבר היה מוכתם מדי לקריאה.

בתקופה הזו אמא שלי שמעה על הספרייה הניידת של ויצ"ו. הלכנו לבדוק מה העניין. מדובר היה במכונית טרנזיט לבנה, שהמושבים האחוריים הוסרו ממנה, על הקירות הוצבו מדפים, ועליהם ספרים, כפותים היטב, שלא יפלו בסיבובים. חוץ מהספרים המכונית הכילה את רבקה הספרנית ומשה הנהג. השירות לא היה בחינם, היה צריך לשלם סכום סמלי עבור השאלה, אבל בחישוב מהיר אמא שלי הבינה שמדובר כאן ברע הפיננסי במיעוטו, ועשתה לי מנוי. הם היו מגיעים פעם בשלושה שבועות לעירי, ואני הייתי מחכה להם כבר חצי שעה קודם, ממתינה להפתעות שרבקה הביאה אתה.

בגיל 11 עזבנו לשלוש שנים, וכשחזרנו, הטעם הספרותי שלי היה מגובש במירעו: אהבתי רומנים רומנטיים, ג'קי קולינס, וי סי אנדרוס והארולד רובינס, אה, וגם את אפרים קישון. שבתי לעשות מנוי בספרייה הניידת של ויצ"ו, ומאוד שמחתי לראות שרבקה ומשה עוד שם, ושיש להם מלאי נאה של הרולד רובינסים.

רבקה הסתירה היטב את הזעזוע שנגרם לה בשל הטעם הספרותי הנורא של הפרוטג'ה שלה. היא הבינה שהיא תצטרך להציל אותי מעצמי בדרכים עקלקלות. הגענו להסכם של כבוד, לפיו על כל ספר שהיא תיתן לי בהתאם לטעמי, אני אקח ספר אחד שהיא תבחר. בעדינות היא התחילה בחינוך מחדש. על כל ג'קי קולינס היא הייתה נותנת לי רומן גארי, ועל כל הארולד רובינס שאלתי מילן קונדרה. בהתחלה הייתי קוראת את הספרים שאני בחרתי, וכשכבר לא היה מה לקרוא, הייתי קוראת את אלו שהיא בחרה. בערך שנה אחר כך מסרתי לגמרי את עצמי לידיה, וקראתי בהתאם להמלצות שלה.

בגיל 18 נפרדו דרכינו, הלכתי לצבא, לאחר מכן לאוניברסיטה, ובגיל 26 אמא שלי סיפרה לי שהספרייה הניידת תפסיק לפעול, בגלל חוסר רווחיות, ושעושים מכירה של כל הספרים, במחיר שני שקלים לספר. הוצאתי אז שישים שקלים, ותמורתם זכיתי בספרים עליהם חותמת של "הספרייה הניידת ויצ"ו".

מסקרן אותי מה היה קורה לולא רבקה הייתה שם כדי לכוון אותי, הייתי מגיעה לספרים טובים יותר לבד? הייתי נתקעת בספרים ירודים? ואחרי שהשירות הזה נסגר, מה אמורה לעשות ילדה בת תשע בעיר קטנה כשהיא רוצה לקרוא ואמא שלה לא מצליחה לעמוד בקצב?