לשאוף לנשוף

עבודת השואה שלי מתקדמת בצעדי ענק. סתם, הקריאה לצורך עבודת השואה שלי מתקדמת, עבודת השואה עוד לא התחילה להיכתב. למרות כל ההתבכיינויות שלי, זה אחד החלקים האהובים עליי ביותר בלימודים, השלב שבין אגירת החומר לכתיבה, כשדברים מתחילים, לפחות אצלי בראש, לקבל צורה וכל מני פיסות ידע מפוזרות מוצאות את עצמן מתחברות ליישות הגיונית.

עם העבודה הזו קשה לי במיוחד. לא חשבתי שהבחירה בהתמקדות בצד הגרמני תהיה כל כך מבלבלת.

עם קלמפרר עוד היה לי בסדר, כי בסופו של דבר הוא יהודי, לפחות לפי חוקי הגזע, אבל כבר אצל קלמפרר הקביעות המובהקות של טוב ורע התחילו להתערער. לראשונה נאלצתי להתמודד עם הידיעה שלגרמנים היה מאוד קשה במלחמת העולם השנייה. נו, אני יודעת, הם היו התוקפן, אבל זה באמת מוריד מהסבל שלהם? הם אשמים, נכון. אבל מי זה ה"הם" הזה? מי שבחרו בהיטלר? הם אף פעם לא היו רוב, לפחות כל עוד הבחירות היו דמוקרטיות. אני מכירה את האמירה שהדמוקרטיה בגרמניה השמידה את עצמה באמצעים דמוקרטיים, אבל זה לא נכון. לנאצים לא היה רוב, הם קיבלו את השלטון תוך השלטת טרור ואימה. אלה שבחרו בהיטלר, באמת חשבו שהוא מתכוון לכל מה שהוא אומר? הרי העובדה שפוליטיקאים משקרים ידועה מאז ומתמיד, פתאום דווקא לזה צריך להאמין?  הוא הציע למדינה מושפלת חזון של גדולה, האם אני הייתי עומדת בקסם הכריזמטי שלו בזמן הנאומים? אין לי מושג, בכל מקום שבו קראתי על הנושא, קראתי על ההשפעה המאגית כמעט שהייתה לקול של היטלר על ההמון. אני יותר טובה מההמון הזה?

אז כן, אפשר להאשים את ראשי המפלגה, בסדר. כמה מהם באמת האמינו באנטישמיות וכמה רצו להחזיר לגרמניה האהובה שלהם את כבודה? וכל הנערים שהתגייסו ליחידות העלית, אפשר לשכוח שהם היו בני 18 שרצו להיות הכי פייטרים בעולם? רובם הרי לא ממש רצחו יהודים, את העבודה הזו השאירו לכל מני יחידות אחרות, לאו דווקא מובחרות.

להתנגד? בשלטון הטרור שהנאצים השליטו בתוך המדינה? כמה מאתנו מוכנים לסכן את חיינו באופן ממשי, למען מישהו אחר? יאללה, בלי לסכן את חיינו, כמה מאתנו, שחיים במדינה שבה ההתנגדות למעשים לא מוסריים של השלטון לא תהיה כרוכה בסנקציות חמורות מדי, באמת עושים משהו? לכולנו הרי יש נטייה לחיות את החיים הקטנים שלנו.

אני חושבת שא.ב יהושוע אמר שהתקופה ההיא הייתה תקופה שבה אומר שלמה השתגעה. אבל איכשהו נראה לי שזה פותר יותר מדי שאלות יותר מדי בקלות. מי השתגע? האנשים שבאו ללחוץ את ידו של קלמפרר לאות הזדהות? האנשים שירקו עליו ברחוב? ההורים שכואבים את מות בנם, שהיה בפלוגות הסער? אומה שלמה יכולה להשתגע?

ככל שאני קוראת, מתחזקת אצלי הסברה שזה לא יכול היה לקרות במקום אחר. אני לא מדברת על רצח עם, זה לא פטנט של הנאצים. אני מדברת על רצח עם שיטתי ומאורגן בצורה כל כך מוצלחת. אני חושבת שכן יש אופי לאומי. אולי האופי הזה אינו רצחני, אבל כמה קשה להטות אומה שלמה שחונכה לערכים של ציות ומשמעת קפדניים, להמשיך לציית גם כשהציות אינו מוסרי כבר? אנשים שמהללים את הסדר הגרמני (בכל זאת, הנס הכלכלי וזה) תמיד מפחידים אותי. אני מעדיפה בכל רגע נתון קבוצה של אינדיבידואלים פרועים על פני שחקני צוות, שחקני צוות מפחידים אותי, אומה של שחקני צוות מעוררת בי אימה, כמו שאנשים בעלי אמיתות מוחלטות מעוררים בי אימה.

לפעמים אני לא יודעת אם לשמוח בידיעה שידע רק מרחיב כל הזמן את התחומים האפורים, או להצטער על זה. נורא קל לחיות חיים שמסודרים בשחור לבן.