לשאוף לנשוף

כהרגלי מדי בוקר, סיימתי את המקלחת, מרחתי דאודורנט, ניקיתי את הפנים במי פנים, בדקתי את הצמר גפן בקפידה, ניקיתי אוזניים, התבשמתי, מרחתי סיליקון על השיער, סידרתי אותו היטב, בדקתי מה מצב השערות ברגליים, גזרתי צפורניים, מרטתי כמה שערות סוררות בגבות, ולא, אני לא אובססיבית. כל הפעילות הזו נועדה כדי לדחות את ההתמודדות עם נושא שהשתדלתי להדחיק: קרם הפנים שלי עומד להיגמר. כבר שבוע אני מגרדת בעזרת הצפורניים שאריות שנותרו בשולי הקופסא, מנסה לשכנע את עצמי שזה יכול להחזיק מעמד עוד קצת, שיהיה בסדר.

כן, אני שומעת אותך צועקת, "אז למה שלא תקני קרם פנים חדש?", צודקת. אז למה אני לא קונה קרם פנים חדש? בגלל החור שיפער לי בחשבון הבנק, זה למה.

מכירים את הנשים הדביליות האלה, שממש מאמינות לפרסומות של מוצרי קוסמטיקה? שנראה להן מאוד הגיוני שקרם פנים יכול לעשות בדיוק אותה עבודה שסכין מנתחים עושה? אלו שקוראות מודעות של לאנקום, על קרם פנים שהושקעו חמישה ג'יליארד דולרים בפיתוח שלו, ויכול, בלי שום בעיה, לגרום לעור שלהן להיראות צעיר בעשרים שנה? נשים אווילות, שבאמת חושבות שקרם פנים שעולה 300 ₪ יעיל יותר מקרם פנים של 100 ₪, ושיודעות שכשיהיה להן כסף לקרם פנים של 1200 ₪, הן תרכושנה כזה? נעים מאוד, ש. אהרונסון.

הקרם הנוכחי, בעצם, הקרם שנגמר, המנוול, הוא קרם של אסתי לאודר, שמעבר להיותו בן לפירמה יוקרתית, יש בו גם שמן עץ התה (הייתי מתה לדעת מה זה עץ התה הזה, בכל מקום יש עכשיו דברים מעץ התה), גם חומרים מרגיעים, וגם, וחשוב מכל, מקדם הגנה 15, שנועד לשמור על עורי צחור וללא קמטים. אבל במה יועילו כל התכונות הללו, כעת שהוא איננו? היום הצלחתי להעלות על קצה הזרת כזית קרם, למרוח את קצה האף, ולקבל החלטה נחושה, שאלך אחר כך לבנק, לדבר עם הפקידה האחראית (למזלי ההורים שלי מנהלים חשבון עסקי באותו מקום, כך שהם מאוד סבלניים לשטויות שלי), שתעביר את הכסף שאמור ללכת למשכנתא לדירה לחשבון שלי, כי נגמר הקרם.

כבר עשיתי סקר שווקים קצר, אני יודעת איזה קרם אמור להחליף את הקרם המצוין הזה – קרם למזג אוויר קיצוני של קליניק, נגיד, כשאלך לסקי או למסע מלכת המדבר, אהיה מוגנת לגמרי. כן, גם אני נערת קליניק. יש לו שלל תכונות מפעימות, אני חושבת שהם אפילו הבטיחו מולטי אורגזמה בכל פעם שאמרח אותו, וכמובן, מקדם הגנה 15, שימשיך לשמור על עורי צחור וללא קמטים.

אחת הסיבות בגללן אני רוצה לחזור כבר ליחידת הדיור שלי, מה שיקרה ברגע שאחי יעבור דירה, היא געגועים לתצוגת הקרמים המטופשת שלי. נגרמת לי קורת רוח פתטית כשאני מסתכלת על המדף באמבטיה, והמדף נראה ממש כמו המדף של קליניק בסופר פארם.

לפני זמן מה הלכתי לבקר את א, וכשבדקתי את מדף הקרמים שלה נדהמתי לגלות שמונח עליו קרם פנים של רוק. לא ידעתי איך להגיב נוכח החרפה, להיות מלאת טאקט ולא לגרום לה להרגיש שראיתי לאיזו רמה של עוני היא נפלה? להתלוצץ על המצב הכלכלי החמור במדינה, או שמא לנתק את קשריי אתה? האם במעמדי מותר לי לצאת עם מישהי שאינה נערת קליניק?