לשאוף לנשוף

כמו חלק גדול מהדברים הטובים בחיים, גם זה התחיל כשאכלתי חומוס. ישבתי עם הנבון וחברו נ', ותהינו, בעגמומיות עליי לציין, האם פסו גברים אמיתיים מהעולם, ומי יותר שעיר, הנבון או נ'. בדיוק הטלפון צלצל, "אמרתי לך להחליש את זה!" צעק עליי נ', ואני התנצלת באימה, "אני לא יודעת מה קרה לו היום! בד"כ יש לי שתי שיחות בשבוע, אחת מאימא שלי, והשנייה טעות במספר!". זה היה העורך, ובפיו הצעה למשימה עיתונאית מהדרגה הראשונה, "תגידי", הוא שאל, "בא לך לצאת להפלגת פנויים פנויות לטורקיה ולהביא לי על זה 2000 מילה?". ידעתי שזו ההזדמנות להפגין את כישורי המיקוח שלי -

- לכמה ימים?

- ארבעה.

- מתי?

- ראשון עד רביעי.

- אני לא יכולה, אני לומדת.

- נו, ברצינות.

- טוב, בסדר.

אין ספק שהראיתי לו מה זה, הא!

דקה אחרי זה נזכרתי שיש יסוד להניח שבלב ים אין אינטרנט, אז התקשרתי לעורך ובאימה אמרתי לו שאם לא יהיה לי אינטרנט ארבעה ימים, אני אתאבד, ללא כל ספק! איומי ההתאבדות עבדו, והשיגו לי לפטופ (אולי אני צריכה לעשות את זה לעיתים קרובות יותר?) אין לי מושג לאיזה אינטרנט הלפטופ הזה בדיוק יתחבר בלב ים, אבל דיה לצרה בשעתה.

מיום ראשון בצהריים, עד יום רביעי עם שחר, אני אהיה בלב ים. יהיה מגניב. אני מקווה.

אם למישהו יש מדבקות יד שניה במצב טוב נגד מחלת ים, זה הזמן לצעוד קדימה ולתת לי אותן, חןחן.

נועדתי להיות עיתונאית לוחמת, בלי שום ספק בכלל.