לשאוף לנשוף

נתחיל בעניינים המשמחים: קיבתי הרוסית-פולניה הוכיחה את עצמה כחסינת טלטולים. בעוד שאנשים סביבי הקיאו כמו מטורפים, הסתובבנו, קיבת האיכרה החסונה שלי, ואני, כאילו אין שום בעיה. בעוד אנשים בלעו כדורים נגד בחילה כאילו מת העולם, אני הלעטתי את קיבתי המסוקסת בעוד קצת אוכל, בכל זאת, שאם אני כבר אקיא, שלפחות יהיה מה. כלום. אני לא מבינה את זה, תמיד רציתי להיות מהבנות הענוגות האלה, שיש להן קצת אנמיה, ומתעלפות לפעמים, ויש להן קיבה ענוגה

, נאדה. לא נורא.

חדשות משמחות מס' 2: האמן האורח על האונייה היה אמור להיות ארקדי דוכין, לכן ברגע הראשון, כשראיתי ג'ינג'י צנום ונמוך מסתובב בדיוטי פרי לא קישרתי, אבל אז נפל לי האסימון, "ירמי!" צווחתי בעליצות, והג'ינג'י הצנום והנמוך הסתובב, הסתכל עליי בתדהמה, ואמר, "תזכירי לי?" לא שהיה לי מה להזכיר לו, הוא בטח לא זוכר שלפני כעשר שנים הוא העביר לי ויש (מעל החולצה!) על הציץ השמאלי, מה שעד היום נחשב כשיא הקריירה שלי כגרופית, אבל זה עדיין מילא אותי עליצות. כבר שנים לא הייתי בהופעה שלו, ופתאום הופעה בחינם, היה מעולה, ואכן, גם מול קהל שבפירוש אינו הקהל שלו, הוא עדיין הפרופרמר הכי טוב שאני ראיתי.

נעבור לעניינים העגומים: אכן, אין אינטנרט בלב ים, האימה, אבל זה לא ממש משנה. הייתי מוכנה לזה מראש. מה שלא הייתי מוכנה אליו זה המחשב שסיפקו לי. כשרק פתחתי את התיק חייכתי בסיפוק, מחשב נאה, קל, פנטיום 4, מה עוד אפשר לבקש? ובכן, מסתבר שזה מקרה מובהק של אל תסתכל בקנקן אלא במערכת ההפעלה שלו, ומערכת ההפעלה שלו הייתה ווינדוס 98. זה אומר שהוא לא יודע לקרוא את הדיסק און קי שלי, כך שכל העבודה שהכנתי לי מראש, נתקעה. אך לא אלמן ישראל, ומכיוון שאני אוהבת להתכונן לדברים בלתי צפויים, צרבתי הכול גם על דיסק. למרבה השמחה, במחשב לא היה מדיה פלייר, כך שמצאתי את עצמי בלב ים, עם משהו שהתחזה למחשב, אך בעצם היה חתיכת מתכת ושבבים חסרת תועלת לגמרי.

קצת עניינים מנהלתיים: מ', שטוען, או טוענת שאני גנבת ושאני יודעת במה מדובר: אין לי מושג ירוק במה מדובר. אם יש לך משהו קונרקטי להגיד, נא להגיד, אם אין משהו קונקרטי, נא לדפוק את הראש בקיר. חןחן.

שמוצקית: מנטליות הגולה לפיה אם אנשים מספרים משהו טוב שקורה לנו אנחנו מייד הופכים ל"שוויצרים" מאוד לא מקובלת עליי. אני לא מבינה למה נראה לך לגיטימי שאני אספר כאן דברים רעים, אבל לספר על משהו טוב, רחמנא לצלן, הפריץ עוד ישמע!