לשאוף לנשוף

אתמול היה לי דייט שני עם האבות.

לפני כמה ימים אצתי רצתי לפגישה עם אחי, ובדרך פגשתי את ידידי ב' ובן זוגו. הם סיפרו לי על חופשה משפחתית שהם בילו, וכמה הרבה ילדים היו שם, ואמרתי, "נו, לפחות אתם תעצרו את קצב ההתרבות המטורף הזה", ואז בן זוגו אמר, "מה פתאום, אנחנו רוצים ילד", בלי לחשוב נפלט לי, "תחכו לי". שניהם הסתכלו עליי במבט כזה, של, "אה?", ואמרתי, "תשמעו, אני בת 33, אני מעדיפה שזה יקרה בדרך המקובלת, אבל אם לא, זו האופציה השניה המועדפת עליי, ואני לא מתכוונת לחכות עוד הרבה". שניהם הסתכלו עליי בחיוך, וידידי ב', אמר, "שנייה, רק התעוררתי, וכבר על הקפה של הבוקר מצאתי אימא?".

אתמול נפגשנו, לשיחת היכרות שנייה. זו סיטואציה נורא מוזרה, יושבים שני הומואים, ובוחנים אם אני ראויה להיות אם לבנם, ומולם בחורה סטרייטית, שתוהה אם הם מספיק יציבים ואוהבים כדי להיות אבות לילדה (עם דגש בה').

ישבנו איזה שעתיים, היה נורא נעים, ונורא מוזר. זה שונה לגמרי מאשר דייט לצורכי התאהבות. איכשהו נבחרים כאן אנשים שאם הכול יילך כשורה, ילוו אותי כל החיים. מה חשוב? מה לא חשוב?

אני בכלל לא מדברת כאן על השיקולים הטכניים, שנצטרך לקחת בחשבון אם הכול יילך כשורה.

הכול עדיין יכול כמובן להשתנות, הם עשויים להחליט שהם מעדיפים אימא לא מטורפת, אולי במהלך ההיכרות בינינו לא נסתדר, אולי נגלה שיש חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור בנוגע לאיך שאנחנו רואים את הדברים, אני באמת לא יודעת. אני כן יודעת שבזה אולי, אולי, עשיתי את הצעד הראשון בדרך להרפתקה נורא גדולה.

פאק, זה מפחיד. טוב נו, אמרתי להם שהם צריכים לחכות לי עוד קצת. די, עכשיו אני אפסיק לחשוב על זה קצת.