(נבל ומנוול, זה מאותו שורש? כן? לא? ואם כן, למה כאן יש ב' ושם יש ו'? במילון אני לא מוצאת על זה כלום, לתשובותיכם אודה).
לאחי השאטני יש קארמת מחשבים מסריחה. כשהוא מגיע הביתה בסופי השבוע, הוא עובד על המחשב שלי, כי במחשב בבית אין וורד, והמחשב בחנות פחות קרוב. אין לי בעיה עם זה, חוץ מההילה המגנטית העכורה שעוטפת את הבחור הזה. הפעם הלך הזיכרון של המחשב, לא ההארד דיסק, טפו טפו טפו, אלא נו, הזיכרון 256 הזה. באחת הפעמים הקודמות שהוא עבד עליו, משהו בחיבור של לוח האם נהיה לא בסדר, וכך יוצא שאני מגיעה ביום ראשון הביתה, אצה למחשב כדי להתחבר לעולם, ומגלה ששוב, ידיי הקסם שלו חירבשו כאן הכול.
ברור לי שהדברים האלה היו מתקלקלים גם לולא הוא היה מתקרב למחשב, התעלומה שמטרידה אותי כעת היא: למה זה קורה דווקא כשהוא עובד עליו?
מצד שני, מדהים כמה דברים אפשר לעשות כשאין מחשב. שלשום נמצאה ברחוב ערימת ספרים מעולים, זרוקים ככה סתם, ביניהם, למשל, "זעקי ארץ אהובה" ספרים של נדין גורדימר, שהיא הסופרת האהובה על השרינקית שלי, ואפילו שני ספרי שואה (מזמן לא הייתה כאן שואה) שאחד מהם מנתח את גורלה של יהדות גרמניה, מה שמתקשר בדיוק לעבודה שלי. הספרים נאספו בחיבה, אבל כשהגעתי הביתה נאלצתי להתמודד עם העובדה ששוב נגמר המקום על המדפים. האופציות היו:
א. לקנות עוד כוננית.
ב. לסלק ספרים שאין סיכוי שאקרא.
היות וכבר אין לי בבית מקום לעוד כונניות, ואני כבר מאפסנת דברים במקרר הזעיק שלי (הוא לא מחובר לחשמל, זה בסדר), החלטתי שראוי לעבור לשלב ב', ז"א, לסלק ספרים. מה אני אגיד לכם, לא נורא פשוט העניין הזה. מצד שני, די ברור שהספר של אייריס מורדוק שנמצא אצלי כבר איזה שבע שנים ומעולם לא קראתי, כנראה גם לא ייקרא, אבל מה יקרה אם פעם אני אעשה קורס שיתקשר למרדוק? אה? אה? והאם זה לסלק ספרים של ג'ון גרישם? אם אני אחליט לכתוב את התיזה על "ספרות בתי משפט אמריקאית - לאן?" אני הרי אזדקק לכל הגרישמים שלי. בסופו של דבר הצלחתי למיין כעשרים ספרים, שיצאו לתמיד מחיי.
בזאת אני מתחייבת לא לקנות ספרים עד סוף יוני, או סוף מועדי הגשת העבודות, מה שיבוא קודם!
אה, תוך כדי סידור התגלתה לי אמת מחרידה: החלקיקים האלמנטריים שלי נעלם. אם מי שלקח אותו קורא כאן, הוא מתבקש להחזיר, זה אחד הספרים האהובים עליי.
הודעה פרטית למ': חנויות הקינמון של שולץ, שלך, נכון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
