לשאוף לנשוף

זהו, מועד הגשת עבודת השואה מתקרב והולך. הייתה דחייה, מה-2 ל-29, אבל הנה, אוטוטו ה-29 מגיע, וראוי להיערך לקראתו כיאות. כחלק מההיערכות קראתי המוני ספרים, ואף סימנתי פיסקאות חשובות במארקר, או בעיפרון, במקרה והספר אינו שלי, לפרקים, לצד הסימונים, רשמתי דברים כגון "נקודה מאוד חשובה", "הוא באמת מאמין במה שהוא כותב?", או, "!!?". התיזה של העבודה איכשהו כבר מסודרת לי בראש, אני יודעת מה יהיה הנדבך המרכזי, ומה יהיו אבני הבניין, ואף אילו קיטושים יעטרו אותה.

לאות רצינות, אתמול פתחתי מסמך וורד, כתבתי למעלה, "עבודה גלוזמן", שמרתי אותו תחת השם "עבודה גלוזמן", ומייד הלכתי לשתות כוס קולה (אמיתית, המלכה האם, מאז שקראה שדיאט קולה מסרטנת, הפסיקה לקנות, עכשיו אני רוצה לראות אותה מתאפקת ולא מעירה לי דבר כשאתחיל, באשמתה, לעלות במשקל), כי התעייפתי מכל העבודה הזו.

אח"כ הודעתי לזוש ש שאני מייד מתחילה את העבודה, ואף הרהרתי נוגות, "הוא ביקש עבודה אינטנסיבית, שתיכנס ישר לעניינים, איך אני אמורה לכתוב עבודה ללא הקדמה?", זו ש, בהערה שעד היום נדמה לי שהייתה צינית, אמרה, "תכתבי הקדמה, ואז תמחקי אותה", נו באמת. "אוח", הגיתי לה מעדנות, "זה השלב השנוא עליי, שבו אני צריכה אשכרה להתחיל, אבל אחריו יבוא השלב האהוב עליי, שבו איכשהו הידע נשפך לי מהראש, ומסתדר יפה על הדף". "לא", אמרה מפלצת הציניות, "זה השלב שאת מזיינת את השכל באייסיק, כדי לא להתחיל לעבוד". נורא נעלבתי, נורא, אז בהיתי במרץ בדף, "עבודה גלוזמן"... מה זה אומר? למה לא לכתוב, "עבודה לגלוזמן", או, כיאות, "עבודה בנושא שואה וזיכרון שתוגש לד"ר גלוזמן"? תיקנתי את הטעות, ושבתי להסתכל בדף. לא קרה כלום.

בינתיים עדיין לא קרה כלום, וכמו שאני מכירה את עצמי, ב-28, בצהריים, אני אתפוס את עצמי כשכל מה שכתוב על הדף זה, "עבודה בנושא שואה וזיכרון שתוגש לד"ר גלוזמן", ואז אשב כל הלילה, ומרוב לחץ, אשכח אפילו להגיה כיאות.

מתישהו אני חייבת להפסיק עם הדחיינות הזו, ממש בקרוב. בעצם, אולי לא, על מה נדבר, אחרי שעבודת השואה שלי תיכתב?

במסגרת פינתנו: את לא באמת צריכה להשתדל להיות אקסצנטרית

בשבוע שעבר אחי השאטני, כן, ההוא עם קארמת המחשבים המסריחה, הראה לי איך מפרים פרחי היביסקוס, והסביר לי שברגע שהפרח מופרה, הוא פשוט נסגר. מאז, התחביב החדש שלי, הוא להתעסק בפורנו-פרחים. כל פעם שאני עוברת ליד צמח היביסקוס אני מקפידה לעשות כמה הפריות, ואז, אם יוצא לי לעבור שם זמן מה לאחר מכן ולראות שהפרחים אכן נסגרו, אני מבסוטית עד הגג.

ללא ספק, כדאי לי למצוא לעצמי עיסוקים מעניינים לשעות הפנאי.

המלצה חמימה: זה בלוג חדש, שמצאתי בעזרת עידו מ-404 . הוא רק התחיל, אבל אני מכירה את הנפש הכותבת, ועל סמך ההיכרות הזו, אני אומרת ששווה לקרוא אותו.