לשאוף לנשוף

יש בדרום אמריקה מסורת ארוכה ומפוארת של זמרי מחאה. היבשת האבודה ההיא נעה בין דיקטטורה רצחנית אחת לשניה, ותמיד היו שם זמרים שקמו ושרו, נגד. בארץ מכירים בעיקר את מרסדס סוסה, יש עוד רבים כמוה. המון פעמים אני שומעת טענות על כך שהזמרים שלנו לא פוליטיים, וכשאני שומעת אותם צועקים את כאב אמריקה הלטינית, בידיעה שחלק מהם סיכן באופן ממשי את חייו כדי לשיר את האמת שלו, אני מתמלאת צער עלינו, שהזמרים שלנו מוכנים למחות, כל עוד זה לא יעלה להם בהופעות בבמות של יום העצמאות.   אחד האהובים עלי הוא ג'ואן מנואל סרט Joan Manuel Serrat, הוא לא דרום אמריקאי, אלא קטלוני, אבל נחשב דרום אמריקאי של כבוד. השיר הזה אהוב עלי מילדות. כאן המקום לפרוץ בתוגת המתרגם, שלא מצליח להעביר במדויק את הכוונה, אבל אני אנסה כמיטב יכולתי.  נראה לי מתאים ליום כיפור. אני מצרפת גם בשפת המקור, ואם יש בין קוראיי דוברי ספרדית שיכולים ליצור תרגום יותר טוב מהתרגום העלוב שלי, אשמח מאוד מאוד. 

שירים – אנטוניו מצ'אדו וג'ואן מנואל סרט

הכל עובר, הכל נשאר, אבל אנחנו חולפים,  חולפים  ויוצרים שבילים, שבילים על פני המים. 

מעולם לא רדפתי תהילה, או שאפתי להותיר באנשים את זכר שיריי. אני אוהב עולמות שבירים, חסרי משקל ועדינים, כמו בועות סבון. אוהב לראותם נצבעים בשמש וארגמן, עפים בתכלת, נרעדים קלות ומתנפצים....

מעולם לא רדפתי אחרי התהילה....

הלך, רק עקבותיך נראים על השביל, ואין עוד דבר. הלך, המשעול אינו קיים הוא נוצר תוך כדי הליכה. תוך כדי הליכה המשעול נוצר, וכאשר תביט לאחור תראה את הדרך שלעולם לא תלך בה עוד. הלך, אין דרך, רק אדוות בים. 

לפני זמן מה, באותו מקום בו לובשים כעת היערות קוצים נשמעה זעקת משורר, "הלך, המשעול אינו קיים, הוא נוצר תוך כדי הליכה צעד אחרי צעד, פזמון אחרי פזמון". 

המשורר מת, הרחק מארצו קבור באדמת מדינה שכנה.

כאשר התרחק ראו אותו בבכיו, "הלך, המשעול אינו קיים, הוא נוצר תוך כדי הליכה צעד אחרי צעד, פזמון אחרי פזמון". 

כאשר הקיכלי אינו יכול לשיר כאשר המשורר הופך לנווד כאשר תפילה לא תועיל כבר בכלום, "הלך, המשעול אינו קיים, הוא נוצר תוך כדי הליכה צעד אחרי צעד, פזמון אחרי פזמון".