לשאוף לנשוף

שוב כוחותינו נקלעו למשבר מונטארי מעיק. הפעם זו אפילו לא אני, זו ברלינגו הבת זונה ששותה לי את הדם. חשבתי פשוט לעשות הוראת קבע לזכותו של משה, מלך המוסכניקים, אבל המחשבה מדכאת יותר מדי, ומשה לא אוהב להתעסק עם בנקים. לזה נוספה אורגיית הבזבוזים בארה"ב (אני? אני בזבזתי יותר מדי? בקושי טי שירט קניתי לעצמי שם!), וסגנון החיים הראוותני למחצה שאני מנהלת, והופסה לה לה, ארנה מהבנק שולחת לי מכתבי אהבה חמימים.

בשל המשבר המעיק הוחלט על מדיניות מחמירה של הידוק חגורות: לא יותר ממסעדה אחת בשבוע, וגם אז, רק מסעדות שלוקחות פחות מ-50 שקל לאדם, חומוס, here i come! כמובן, נו, חוץ מארוחת הבוקר המסורתית של שבת, והטיפ המופרז למלצר המחמד הנערץ, בכל זאת, מסורת זו מסורת. השבוע, מרוב צמצומים, אפילו צילמתי באונ' ספרים במקום לקנות אותם, וכך חסכתי כ-190 שקל. נורא ריגשה אותי המחשבה על עצמי כיצור חסכני.

כשפסעתי ברחוב בעגמומיות, חשבתי שזה ממש לא הוגן שאין לי כמה כסף שאני רוצה. נו, אני יודעת, כולם רוצים הרבה כסף, אבל לי יש תכונה שלא לכל האנשים יש, והיא אינה מוערכת מספיק: אני באמת ובתמים יודעת ליהנות מכסף ומבטלה. נניח, רוב האנשים בעולם, אם לא היו עובדים? היו מתחרפנים לרסיסים. אני? מסוגלת לא לעשות כלום ימים שלמים, ולהיות מבסוטית חאלס. את יכולתי לא לעשות דבר הוכחתי כבר במגוון מקומות, החל מביתי הקט, וכלה בתאילנד.

ומה, הנהנתנות שלי, זה ביסלי? כמה אנשים באמת יודעים ליהנות מאוכל טוב בלי שום יסוריי מצפון כי האוכל יקר מדי? לי אין שום בעיה עם זה. ומה עם לתרום למוסדות הצדקה החביבים עליי, מה, לא מגיע להם כסף? רק בגלל שאני במשבר כלכלי האגודה למלחמה בסרטן גם אמורה לסבול מזה? וכמה אנשים קיימים, שאין להם כל מני עכבות בורגניות מטופשות בנוגע לכסף? בדיוק, לא הרבה, מה לעשות שאני אחת מהם?

אני חושבת שיש כאן חוסר צדק ברמה הביולוגית! מונדייה לא היה יכול נשמה נהנתנית של מיליונרית בגופה של מי שבמקרה הטוב משתייכת לבורגנות הפצפונת. אני אדבר עם פסיכיאטרית הבית, אולי יש כדורים שפותרים גם את זה!

ועכשיו, כוס אמק, סמינריון השואה מחכה לי.