לשאוף לנשוף

אנה קרנינה: מאמי, אם לא תזדרזי, תאחרי את החשמלית, ואז, אני אאלץ להתאבד.

ורתר הצעיר: הוא לא היה יכול להתאבד 60 עמודים קודם, נגיד?

סלינג'ר: אי אפשר לצפות להרבה מסופר שתהילתו נבנתה על נער נודניק ומחוצ'קן, והאמת? לא מעניין אותי לאן הברווזים המזוינים טסים.

אירווינג: אפשר לכתוב ספר גם בלי אח שמזיין את אחותו הגמדה, נסה ותיהנה.

O: אם היה לך כוח לכתוב את הספר הזה, הוא לא התעלל בך מספיק.

גוסטב פון אשנבך (מוות בונציה): תפוס את הילד, תזיין אותו בתחת כבר, ותפסיק לזיין לי ת'שכל.

דוסטויבסקי: לו רק מצפונך היה מאפשר לך לכתוב ספר שהגיבור הראשי שלו הוא סווידריגאילוב...

ג'ונתן פרנזן: השג ספרותי נדיר, לכתוב ספר של כ-700 עמודים, שבו אף דמות לא מצליחה אפילו להתחבב עליי.

וולבק: פרוזאק, יא רוחי, פרוזאק.

וויילד: שנינות היא לא הכול בחיים, בעצם, גם אומללות לא.

קובן: הרבה סופרים הצליחו לכתוב ספרי מתח גם בלי שיהיה פיתול עלילתי מזעזע כל 25 עמ'.

קראבר: נפשות מתות אינן דבר מעניין.

בלזאק: אתה באמת חושב שחיוני לתאר כל כרכוב בבית הגיבור?

אמה בובארי: להאמין לרומנים רומנטיים אחרי גיל 25 מתאים בעיקר למפגרות.

קרת: שפה היא כלי העבודה הבסיסי של הסופר, אולי תנסה להשתמש בה?

ויווק: קצת מביך אותי שהצרות שלך כל כך מצחיקות אותי.

קוריישי: בוא, תוציא את האצבע מהתחת, ונראה אם אתה מסוגל לחזור לכתוב כמו בנאדם.

וי.סי. אנדרוס: אם אני אדע שאת כותבת את האשפה הזו בשיעורי תראפיה באמנות במוסד סגור, אני אהיה הרבה יותר רגועה.

הלר: דווקא אהבתי גם את אלוהים יודע, אל תקשיב להם.

עוד! אני רוצה שתוסיפו עוד!