לשאוף לנשוף

אתמול התקשרה אליי המלכה האם, ואמרה נחרצות, "אריאליטה, היום הולכים לשבוע הספר!". זה מן טקס חד שנתי כזה, שבו היא גוררת אותי בין הדוכנים, וכל הזמן ממלמלת לעצמה, "נו, באמת, הנחות, איזה שטויות! איפה שאני קונה הרבה יותר זול, הכול רמאות". הפעם, לשם שינוי היא הייתה די מרוצה, למרות שגילתה שדפקו אותה במחיר של אנציקלופדיית "עולם התנ"ך".

יצאתי בידיים ריקות, יחסית, החדש של קובן, "הברלינאי האחרון" של קניוק, כי אני לא יכולה להיגמל מהשואה בקולר-טרקי, אז אני עושה זאת בהדרגה, ועוד ספר שדן בחובה המוסרית של אי-הציות לחוק (אני כה אינטלקטואלית, שזה מדהים אפילו אותי).

אבל לא על זה רציתי לדון. אתמול פיתחתי שיטה מסעירה למציאת חתנים בהתאם לספרים האהובים עליהם, וכאן אפרוש אותה בפניכם, כולל סעיפים ותתי סעיפים:

הוצאת "בבל": ובכן, כאן אנו נתקלות בבעיה. מדובר בהוצאה שלפני כמה שנים הייתה מופת של חדשנות איכותית, ועכשיו, שכה יעזור לי האל הטוב, את סדרת ספרות המקור הצעירה שלהם אני לא מצליחה לקרוא, ובתחום העיון הם נדדו טיפה רחוק מדי למחוזות הפוסט-פוסט מודרניזם.  צריך לשים לב לספרים שהבחור מעניין בהם, ורצוי מאוד לשמוע אותו מתלונן, "אין לי מושג מה קרה להוצאה הזו, בחיי".

הוצאת "אסטרולוג": פרדוקס מדהים. מצד אחד, כל מני ספרי ממבו-ג'מבו שלא הייתי קוראת לו הייתי נתקעת לבד על אי בודד (שקר גס, הייתי קוראת כל מה שיש עליו אותיות במצב כזה), מצד שני, אלוהים יודע איך, יש להם הזכויות לתרגומים של בוקובסקי, ואין הרבה דברים מחרמנים יותר מבחורים שקוראים בוקובסקי, מצד שלישי, התרגומים שלהם מחרידים, צריך להיזהר.

הוצאת "אופוס": אם גיקים שקוראים מד"ב עושים לכן את זה, זה הדוכן לשוטט לידו. יש שם בחורים נורא חמודים שאוהבים מד"ב ופנטזיה. בדרך כלל גיקים נוטים להיות: א. חכמים. ב. ביישנים, מכאן משתמע שתשומת לב נשית תתקבל בברכה. סביר להניח שתהיי הבחורה הראשונה שדברה אתם אי פעם.

"הספריה החדשה": להיזהר נורא. מצד אחד פושלוסט מחריד כמו אלזה מורנטה, מצד שני, המיטב שבמיטב נמצא ממש שם. לבדוק מה הבחורין לוקח (רגע של זעם: הם הוציאו את החלק הראשון של "עיין ערך אהבה" בספר נפרד, שנקרא "מומיק", אין גבול לרדיפת הבצע?).

"עם עובד": יש להם נפילות, אבל הם מוציאים ספרים לאנשים שבאמת אוהבים לקרוא, וגם מוכנים להתאמץ עם האותיות הקטנטנות שהם מדפיסים בהן, אני נוטה לחבב אנשים שיש להם הרבה ספרים של עם עובד על המדפים.

הוצאת "רסלינג": הומואים אנאליים, תברחו משם, אתן לא רוצות לצאת עם בחור שמצליח לקרוא את הספרים האלה.

"ידיעות אחרונות", "כתר-מעריב", "כינרת, דביר, זבב"ם": אקלקטיות מכדי שאפשר יהיה להכליל. מה שכן, אל, אני חוזרת ואומרת, אל תקנו את הספר של ערן צור, ובכלל, אולי הגיע הזמן להפרדת כוחות חיננית? זמרים יחזרו לשיר, דוגמניות יחזרו לדגמן, ושישאירו לסופרים לעשות מה שהם יודעים לעשות, בכ"ז, כתיבה היא מלאכה רצינית.