פעם כתבתי פה פוסט, שעורר די הרבה רעש, על איך אני לא לוקחת גלולות, ואם יהיה הריון, סביר להניח שאני לא אעשה הפלה. מצחיק אותי היום הביטחון הזה בצדקת דרכי.
הוסת שלי מתאחרת. זה לא מאוד נדיר, גם כך המחזור שלי יותר ארוך מהמקובל, והיה די צפוי שעכשיו, כשאני ממש מחכה לקבל כדי להתחיל להשתמש במדבקות (תודה לכל המגיבות שגרמו לי להיות מודעת לדבר הזה. הגניקולוג אפילו נתן לי חבילה חינם, כמה זה עולה בכלל?), השחלה הימנית תקרוץ לשמאלית, ותגיד לה, "זותי רוצה לפגוע לנו בפעולה התקינה, מ-ע-כ-ש-י-ו שביתה!".
לא ממש פחדתי מהריון, כי אנחנו זהירים למופת, אבל כשהאיחור נהיה בלתי נסבל כבר, נהיה רגע כזה של אימה, שאחריו רצתי לקנות בדיקה. האימה לא הייתה קשורה בכלל לגורמים חיצוניים אליי, אלא לדברים כמו: עכשיו אני אצטרך לשנות את אורח החיים שלי? להכניס לתמיד עוד מישהו לטריטוריה? מה קורה כאן?
התשובה שלילית, תודה לאל. למה תודה לאל? כי כשאני אהיה בהריון, אני לא רוצה שההרגשה הראשונה תהיה אימה. אני רוצה שכשעל המקלון יופיעו שני פסים, או פלוס, או מה שזה לא יהיה, הדחף המיידי שלי יהיה לזנק מהאסלה ולהתחיל לרקוד ברחבי החדר, לא פחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
