לשאוף לנשוף

אתמול, או שלשום, כשעיינתי ב"טיים אאוט", או שמא זה היה ב"רייטינג"? קראתי כתבה מרתקת על הפיכתם של גברים נמוכים לסמלי מין. מעט מאוד פעמים בחיי יצא לי להקדים את הטרנד, בדרך כלל אני מגיעה באמצע הטרנד, או אפילו אחרי שמותו הוכרז רשמית, נגיד, פלטפורמות? התחלתי לנעול רק לפני שנה.

אבל בנוגע לגברים נמוכים, הו הו הו! מאז ומתמיד גברים נמוכים היו חביבים עליי במיוחד. לא כפשרה, אלא כבחירה אסתטית ראשונית. נגיד, כשמישהי הייתה אומרת לי, "כמה חבל ש XXX גמד", לא הבנתי מה העניין, עם נמוכים הרבה יותר קל להתנשק בעמידה.

 סמלי המין שלי היו תמיד כל מני גדי טאובים, או האפרוח הבלונדיני הזעיק מסדרת הטיוי "תהרוג אותי וזהו". אז הנה, סוף סוף, פעם אחת, אני הגעתי לפני הטרנד! אני! אז עכשיו, אני לא רוצה לשמוע כל מני בחורות שפתאום חובבות נמוכים, איפה הייתן כשהם לא היו באופנה? אה? אה?

לכבוד שבוע הספר כל המוספים והמקומונים מלאים באנשי רוח ותרבות המספרים על הספרים האהובים עליהם. נורא מצחיק אותי המאמץ הזה להרשים ולבחור ספר כמה שיותר איזוטרי, עדיף כזה שאיש לא שמע עליו. בסופו של דבר מתקבלת מעין רשימה מופרכת, שלפיה מסתבר שכולם קראו את "זכרון דברים" של שבתאי, והסופר האהוב עליהם הוא איזה גאון נורווגי שאיש לא שמע עליו, ושלא מסכים שיתרגמו את ספריו מנורבגית.

ביקורת קולנוע: מדריך הטרמפיסט? סרט מחורבן. אני יודעת, מייד יקפצו עליי גיקים מכל עבר ויסבירו לי כמה שהסרט נאמן למקור, יודעים מה? זה בדיוק מה שדופק אותו! ספרות וקולנוע מדברים בשתי שפות שונות, ונאמנות מופרזת במעבר לשפה אחרת, הניב תוצאה מטופשת ומיותרת לגמרי.