אתמול בלילה כבר לא הייתה ברירה. אחי הבלונדיני היה צריך לישון בבית בגלל טיפול שיניים, כך שהיה חסר חדר, ומצאתי את עצמי ישנה ביחידת הדיור, על מזרון, כי המיטה החדשה עדיין לא הגיעה.
מאז הפרידה אני ישנה על מיטת יחיד, כי זה מה שהיה אצל ההורים, ונוצר אצלי אפקט דומה לזה שקורה לתינוקות כשמלפפים אותם: למרות הרגשה מסוימת של אי נוחות, קיימת תחושת הגנה גדולה. בשלושת החודשים האחרונים, בכל פעם שישנתי במיטה זוגית, זה היה עם מישהו, מה שסיפק לי את הביטחון שאני צריכה.
אני הכי לא אוהבת לישון לבד. יש המון דברים שאין לי בעיה בכלל לעשות לבד – ללכת לסרטים, מסעדות, מועדונים, לטוס לחו"ל, אבל לישון לבד מעציב אותי. אני מתישה את עצמי בקריאה, או מול המחשב, כדי להירדם בלי לשים לב. משום מה, במיטה קטנה זה פחות נורא.
אתמול בלילה התהפכתי על המזרון החדש, רבתי עם הכריות החדשות, הסתבכתי בסדינים החדשים, וניסיתי להתרגל למחשבה שמעכשיו זה יהיה כך, המון מיטה, ורק אני.
הייתי קצת נוסטלגית, לאחרונה אני מתגעגעת למשמו. לא כבן זוג, אלא כמשמו. נכון הקפיצות המחשבתיות הקטנות האלה שאנשים מבריקים עושים? כשהם פתאום חושבים על משהו בנאלי בדרך חדשה לגמרי? ככה הוא חושב רוב הזמן, זה מרתק. היינו מתווכחים המון, לא עלינו, מאוד לא תרבותי להתווכח על מהות הזוגיות, אלא על דברים ברומו של, החל מדיונים על פמיניזם, וכלה בויכוחים על אורגינלים לעומת העתקים. אחת הסיבות שהתאהבתי בו היא מכיוון שהוא לא פחד ממני בכלל. עוד בשלב שהוא היה מאוהב וחרד שמא אני אעזוב, הוא לא חשש להתווכח, ויכוחים מעולים, שבהם שני הצדדים מאמצים את הראש, למצוא טיעונים חזקים ותקפים. פעם שמעתי אותו חוזר על דעה שלי, והייתי נורא מרוצה מזה שהצלחתי לשכנע; כך שאולי בשנה שהיינו יחד לא גמרתי, אבל המוח שלי היה במצב של גירוי מתמיד, אולי זה מספק יותר? זיו שאל עם משמו ואני נוכל לחזור להיות ידידים. לא נוכל. לא בגלל קנאה, אלא כי הוא לא מחבב אותי, ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיות עם מישהו שלא מחבב אותי. עצוב.
כשרבתי עם המזרון נזכרתי באותו לילה בו הוא קם באמצע הלילה כדי להשתין (שימו לב שכשהם קמים בלילה זה כדי להשתין, אני קמה כדי לשתות, רוזנת רוסייה שכמותי), וכשהוא חזר הוא מצא אותי ישנה על הפוך שלו, מגולגלת לחלוטין בפוך שלי, ובאלכסון קיצוני. בבוקר הוא אמר לי שבאותו רגע, הוא הבין את הביטוי "חוסר אונים" במלואו, כי ישנתי כל כך בנחמדות, ולא היה לו נעים להעיר אותי.
עכשיו אני כבר לא אקח לאף אחד את כל השמיכות ואת כל המקום, ואף אחד לא יגיד לי שאני חמודה כשאני ישנה, ושגם הנחירות שלי חמודות.
אוף, לא אוהבת לישון לבד.
ונעבור לפינת עצות הזוגיות של ש. אהרונסון: לא לישון עם שתי שמיכות נפרדות, עדיפות המשיכות באמצע הלילה, שמחייבות להתחבק, ולא האפשרות להתכרבל בתוך גולם פרטי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
