לשאוף לנשוף

הפעם הלכתי עם המהמם, וגם הפעם יצאתי עם שלושה ספרים, אבל הפעם יצא לי אפילו להיות מיני פיצי סלב כששמעון אדף סיפר למהמם איך פעם שאלתי ממנו מחברת ספרות, ולא הצלחתי לקרוא את כתב היד שלו. לדעתי, מדובר כאן בסיפור שלא היה ולא נברא, כי אדף למד בריאלית ואני בהומאנית, ומה פתאום שאני אקח ממנו מחברת, ועוד בספרות? אבל לרגע הרגשתי שהנה, אני ועידית של עולם הספרות ככה קרובים.

קניתי את "פרא אציל" של דודו בוסי, בעיקרון אני אוהבת את הכתיבה שלו ב"העיר", חוץ מאיזה טור מתקרבן ברמות מטורפות שבו הוא טען טענות נגד זוגתו שנטשה אותו דווקא ברגעים בהם אביו גסס, והכול בבכיינות מזעזעת. אנשים שמרחמים על עצמם זה אחד הדברים הכי פחות סקסיים שיכולים להיות, אבל היה מבצע של שניים פלוס אחד חינם, מה כבר יכולתי לעשות?

אבל זה לא מה שחשוב, לנוגה יש בלוגה מוצלח ומעולה, ואתמול נוגה מהבלוגה כתבה פוסט שיוצא נגד הפמיניסטיות של החוג לספרות. כבר מזמן רציתי לכתוב על זה. על הקביעות המופרכות והזחוחות בנוגע לכך ש"כל ההבדלים המגדריים הם תרבותיים, עד שיוכח אחרת", וזה שרוב התרבויות מתנהגות בצורה דומה לנשים, לא מוכיח כלום, הכול תרבותי! אין דבר פחות אקדמי מטענה שאי אפשר להפריך מרוב שהיא לא מדעית, בייחוד כשתופי ה-PC משמיעים רעש כל כך בלתי נסבל, שאפילו לא מנומס לנסות להגיד לגברות הכבודות האלה, "אולי תנסו, אהמ, לנמק איזושהי טענה שלכן? אה?". לדעתי הן מזיקות לפמיניזם, גם בנחרצות שלהן שאינה מבוססת על כלום, וגם בשפה המחליאה שהן כותבות בה את המניפסטים שלהן, שלדעתי נועדה רק כדי למנוע מאנשים לשים לב לשטויות שהן אומרות, או לא אומרת.

בשיעור האחרון ב"מבוא לתורת המגדר" אורלי לובין ענתה לתלמיד ששאל אותה, "אבל על מה את מבססת את הדברים שלך?" ב:"אני מבינה שסתם ישבת וחיממת כאן את הכיסא במשך סימסטר שלם". באותו רגע הייתי נורא מרוצה מהתשובה שלה, אבל עכשיו אני מרגישה מרומה, היא לא טרחה לשנייה לבסס את הדברים, רק להפריח תאוריות שנשמעות מצוין. תאוריות הן כלי מדעי נפלא, אבל הן רק השלב הראשון, אחריו צריכה לבוא הוכחה או הפרכה, וזה משהו שלפמיניסטיות-המרקיסיטיות של החוגים לספרות נראה מיותר לגמרי.

ובכלל, תקראו את הבלוג של נוגה, היא באמת שווה.