לשאוף לנשוף

אתמול בלילה הייתי גמורה מעייפות. כמעט כל המועמדים בבחירות לראשות העיר הזמינו אצלנו חולצות, מה שאומר עבודה בלתי פוסקת, גם בתחום הפחות אהוב עלי. חוץ מזה יש לי את מעבר הדירה על הראש, לא שמישהו כאן דוחק בי, אבל נורא בא לי שהבית יראה כבר כמו בית שלי (עדכון אחרון: שולחן המחשב נצבע והורכב, על ידי כמובן, והיום הוד מעלתו המחשב הגיע, אני מקווה שהוא חכם באותה מידה שהוא חתיך).

באחת עשרה בלילה כבר מצאתי את עצמי בוהה במסך הטיוי, ובאחת עשרה וחצי כבר נרדמתי. איפשהו, בין ההרדמות לשינה, היה לי רומן עם דודי בלסר.

מסתבר שחזרנו למשהו בסגנון של מלחמת המפרץ, כשגוש דן הופצץ, והמון אנשים משם החליטו לבוא לעירי הקטנה, מתוך ההנחה המוצדקת שאפילו סדאם לא יבזבז עלינו סקאדים. בין הבאים היה דודי בלסר. פגשתי אותו כשהוא בא אלינו לחנות, לקנות תחתונים, ואני זוכרת שתהיתי לעצמי, מה פתאום הוא קונה תחתונים זולים ולא הולך לחנות אחרת, שיש בה תחתונים סטייליסטיים יותר (זה מה שיפה בחלומות של פרוזאק, הם מפורטים בצורה מענגת). סגנון או לא סגנון, התחלתי לפלרטט אתו, ושומו שמיים, הוא נענה! דיברנו בחנות איזו חצי שעה, ובסוף הוא שאל אותי אם יש מה לעשות אצלנו בערב, ואם אכפת לי להכיר לו את חיי הלילה. היות וחיי הלילה מתרכזים כאן במאפיה של עמוס, הלכנו בלילה לאכול פיתה עם זעתר. מסתבר שדודי בלסר יפה גם עם פרורי זעתר בין השיניים.

הוא התנהג כג'נטלמן מושלם, אני זו שהייתה חסרת סבלנות, בכל זאת, לא כל יום אני יוצאת לבלות עם דודי בלסר. בדרך הביתה הוא נתן לי יד, ואמר שהוא נמשך אלי נורא, אבל הוא לא רוצה לקלקל את זה בסקס מהיר מדי, ושאולי נחכה. לא שרציתי לחכות, אבל הייתה לי ברירה?

למחרת יצאנו לטיול בטיילת, ובדרך פגשנו את הרמטכ"ל, יצחק מרדכי. מסתבר שאיציק מרדכי הכיר אותי מקודם, מהחנות של ההורים שלי, אז הוא לקח אותי הצידה ואמר, "שלומית, איזה בחור יפה תפסת לך, הוא חשב לדגמן או משהו?", תהיתי לעצמי – האם הרמטכ"ל הומו?

היה מאוד נחמד עם דודי בלסר, צחקנו המון, יש לנו טעם דומה בספרים ובסרטים, וכמובן, הטעם המוזיקלי שלו הרבה יותר טוב משלי. אחלה בחור.

קיוויתי שהוא יחליט שכבר חיכינו מספיק, ושהיום הגיע הזמן להראות לי כמה הוא באמת נמשך אלי, ואכן, הגענו לבית שלי, שכבר היה מסודר ומעוצב היטב, התחלנו להתמזמז, היה tres נחמד, הוא מנשק יופי, וגם יודע לגעת, ובדיוק כשהוא הכניס לי יד לתוך התחתונים, שמעתי קול,

"שלומית, קומי, יש המון עבודה".

יצאתי בזעף, וצעקתי על אמא שלי, "ברור לך שאם היית מחכה עוד חמש דקות, הייתי מזדיינת עם דודי בלסר?!". לזכותה יאמר שהיא הייתה אמפטית.