הסערה נמשכת, בינתיים כתבו על זה פימייל, צביקה, עידו, גריי, הדודה, אלירם, קצה, הסייקו ואם יש עוד מישהו, שיודיע לי בתגובות.
בגדול, מה שעולים מכל הפוסטים שדנים בעניין, זו התייחסות לתחושת הקהילה שיש כאן בישרא, ואני מניחה שכולנו חשים מידה לא מבוטלת של חיבה ליריב, בכל זאת, הוא האבא הנרגן של כל בית הזונות שמתנהל כאן (מטאפורית, מטאפורית... אם זכרוני אינו מטעה אותי, לא יצאו לי מכאן זיונים, רק מערכות יחסים, שוב, אם אני טועה, אשמח לתיקון בתגובות), ואבא, גם אם נרגן, הוא עדיין אבא. אין מה לעשות, יש כאן תחושה מסוימת של משפחה, עם אחוז גבוה מדי של גילוי עריות לטעמי, אבל אלה החיים.
מה שהכי שעשע אותי כאן זה איך ארגון גדול ויציב כמו נטויז'ן (היי, אני משתמשת באינטרנט שלכם כבר שנים, אולי תקנו אותי כבר?!) נכנס לפאניקה מול הילד החדש בשכונה, והגיבה באימה כל כך מטופשת שגרמה, גם למי שמערכת הבלוגים האחרונה בתפוז עניינה לו את אחרונת השיערות בתחת, להיות מודע לעניין, ועוד לנקוט עמדה.
בחיי, אחרי כל ההאשמות כאן בסוסים טרויאנים, בטח מי ששחרר את התגובה מטעם נטויז'ן היה מישהו שתפוז השתילו אצלם, אם לא, קשה לי להבין איך התפקשש להם כך.
והנה, בא לציון גואל: בסיבוב שעשתי בנרג' התברר שהושגה הודנא. איזו מילה יפה, הודנא. אולי אקרא כך לבתי?
ועכשיו למשהו באמת מרגיז: קראתי ב"טיים אאוט" שיש כינוס בסלון מזל בנוגע לחוק הזה שמחייב לקשור כלבים ברצועות. אלה מסלון מזל טוענים שלקשור כלבים זו התעללות. אז לא, לקשור כלב זו לא התעללות. להשאיר כלב לא קשור, כך שהוא יכול לרוץ ולהידרס, זו התעללות (ראיתי איזה שלושה מקרי כמעט בשבועות האחרונים).
אבל האמת היא שזכויות האנשים, יסלחו לי הליברלים, חשובות לי יותר מזכויות הכלבים. לתת לכלב להסתובב ולהפריע לעוברים ושבים זו התעללות בי. להיות בים ושאיזה גוש שיער רטוב (לא, הכוונה אינה לערס עם שיערות בגב, טוב נו, בעצם כן) יקפוץ עליי וימלא אותי בחול, זה מגעיל. אני אפילו לא מדברת על מקרים בכם כלבים התגלו כמסוכנים. כשילד נבהל מכלב, זה שבעל הכלב יגיד לו, "זה בסדר, הוא לא נושך", לא מספק אותי בכלל. אין לי שום דבר נגד כלבים, מדובר בחיות חביבות למדי, אבל אין שום סיבה שאיכות החיים שלי תיפגע בגללם.
ואני בכלל לא רוצה לדבר על החרא של הכלבים, רק לאחל לכל אלה שלא אוספים, שהלוואי שיחליקו על גוש הצואה שהכלב שלהם השאיר, ויימרחו בזה טוב טוב.