לשאוף לנשוף

החלפה ראשונה, משיכה חזקה, ואז הדבקה במקום אחר, כמו שכתוב בהוראות, כדי שלא תתפתח תגובה אלרגית.

בינתיים, נראה לי שחטפתי פחות או יותר את כל מה שנכלל ב"תופעות לוואי קלות ושכיחות": יש לי בחילות, גודש בשדיים, דימום קל, ומצב רוח זאבי במיוחד, שנע בין עצבנות קיצונית (שעשויה להיות גם קרייבינג מטורף לפחמימות) ודכדוך ענוג, שאני צריכה להזכיר לעצמי שהוא לא נובע מזה שמשהו לא בסדר, אני רק מארגנת את משק ההורמונים מחדש. מסכן הגוף, צריך להתרגל לקטע הזה שהוא תמיד בהריון, מה שבעצם נועד למנוע הריון. הורמונים הם דבר מסובך. בהתאם להוראות זה אמור לעבור בקרוב, עניין של חודש, חודשיים, לא יותר, אחר כך אני כנראה אתרגל לחשוב שזו פשוט האישיות שלי.

אני חושבת שכשהתחלתי לקחת גלולות בפעם הראשונה, אי אז בגיל 16, לא שמתי לב לכל תופעות הלוואי כי הפוטנציאל לסקס בטוח היה חשוב יותר מקצת גודש בשדיים (וגם חשבתי שהם יגדלו). זה גם עניין של הקשבה לגוף שמתפתחת עם השנים.

נורא מצחיק שנשים נוטות להתעצבן כשהשאלה הראשונה ששואלים אותו כשהן עצבניות זה, "מה קרה, קיבלת?". אני למשל לא נהיית עצבנית, סתם רעבה ומדוכדכת, פעם הכרתי מישהי שתירצה את כל הפדיחות הקולוסאליות שהיא עשתה (והיא עשתה, וואו מה שהיא עשתה) ב-"הייתי במחזור". בזמני זה העליב אותי כאדם וכפמיניסטית, אבל גם בזירה הזו התרככתי. אין מה לעשות, להורמונים יש השפעות נפשיות, וגלוריה סטיימן או בטי פרידן לא יוכלו לשנות את זה.

לפעמים אני חושבת שיש בזה משהו מעליב, בחייתיות ההורמונאלית הזו, בתזכורת הדו חודשית לכך שלא משנה מה יהיו היומרות שלי, בזמנים מסוימים אני לא הרבה יותר מתוחכמת מכלבה מיוחמת (טוב, נו, אני יודעת לעדן את הדחפים האלה, גם כן שוס). לפעמים זה נראה לי מקסים, לזכור שיש לי גוף, ושהוא יותר חזק ממני.