אתמול תליתי את הגמד. אמא שלי קנתה לי בובה של גמד, חמוד, ותליתי אותו מחוץ לבית, הוא נראה שם מאושר, ואני מקווה שישמור עלי.
בבית מסתובבת שממית זעירה, ורודה שקופה, כל פעם שאנחנו נפגשות היא בורחת בבעתה, למרות שלא צפוי לה שום איום, אני אוהבת שממיות, הן מביאות מזל. בבית של משמו ושלי היו שממיות ענקיות, לבקניות. לא אהבתי אותן, למרות שניסיתי לשכנע את עצמי שבטח שממית גדולה תביא יותר מזל, אבל לא הצלחתי, פחדתי מהן.
עוד לא תליתי את הקישוטים, ביניהם שני קריסטלים של פנג שואי, יפה בעיני איך האור נשבר בהם, נגיד שבגלל זה אני תולה אותם?
לחתולים שחורים יש לי חיבה גדולה, אני מנסה להיות נחמדה אליהם בגלל כל היריקות שהם חוטפים כל הזמן. הורוסקופים אני לא קוראת. לא מעבירה חפצים חדים מיד ליד, זה יגרום למריבה.
מאמינה בכל הדברים האלה? ואללה, לא ממש, אבל כנראה הידיעה שהכל מהווה ניסיון לשלוט בעולם בלתי צפוי לגמרי, לא מעלימה לגמרי את הצורך הזה.
לידיעת הקורא איתי: בשבוע שעבר השתכרתי קצת, ובמקום לנהוג שיכורה עצרתי בתחנת דלק וישנתי שעתיים. איפה המשאית עם המדליות שלי?
"חיי פיי" מותק של ספר, מעלה כמה שאלות מעניינות בנוגע ליחס לבעלי חיים בגני חיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
