לשאוף לנשוף

שככה יהיה לי טוב, שיש לי חצי פוסט כתוב, עגמומי משהו אש, שוב על מערכות יחסים, חוסר התוחלת וכאלה, ממש כמו שפופולארי, אבל מה? בלעתי בטעות כמות כפולה של פרוזאק (טעות! טעות אמרתי! בחיי!), ועגמומיות ממני והלאה. מצד שני, כמו שאני תמיד אומרת, לעולם לא יכולים להיות יותר מדי נוגדי דיכאון במחזור הדם.

כמו שכבר כתבתי, מועד הבחירות הקטנות מתקרב, העיר כמרקחה, כי נראה שלראשונה מזה עשרים שנים יש סיכוי להוריד את השלטון המושחת, ורק פה, בבית העסק שלנו, עסוקים בהדפסת חולצות בלתי פוסקת.

אתמול אחד המועמדים הזמין 400 חולצות, שעליהן אמורה להיות מודפסת תמונתו, בצבע. זה תהליך הדפסה יותר מורכב, שכולל שימוש בארבע גלופות, כל אחת מהן בצבע יסוד אחר (CMYK, למי שמבין) שמשתלבות ויוצרות הדפס באיכות מאוד סבירה. את הגלופות צריך להתאים בדיוק מילימטרי, בעזרת מכונה מיוחדת, ורק אז אפשר להתחיל להריץ את ההדפסה. עבודה מהגהנום, בייחוד בשבילי, שדיוק מילימטרי לא ממש קיים בתחום המושגים שלי.

התעוררתי בשבע כדי לשטוף גלופות, בשבע וחצי קפצתי למיכאלה, בבית הדפוס כאן ממול שתוציא לי את הפרדת הצבעים, לבשתי שוב את כפפות ה-PVC, והתחלתי בעבודה. ברבע לשמונה שמעתי את מיכאלה צועקת. מזמן אני לא מתרגשת מהצעקות שלה, כך שהמשכתי לשטוף, עד שהיא הופיעה אצלי בשטיפה, ודרשה שאני אבוא לראות מה קורה. הדיסק שהבאתי לה תקע את כל רשת המחשבים, ודווקא היום יש להם עומס עבודה מטורף. הפגנתי אמפטיה דקה ורבע, וכשהרגשתי שכבר מיציתי את מלאי צקצוקי ההזדהות שלי, שאלתי מה יהיה עם ההפרדות, כי אני צריכה אותן להיום, היא בעטה אותי מהדפוס.

לא התייאשתי, ופניתי לבית דפוס אחר, אבל הגרפיקאי שם לא הצליח לעשות את הנדרש, ממטה המועמד לראש העיר התקשרו אלי כל רבע שעה, וכדי להפחיד אותי נתנו לי לדבר עם המועמד עצמו, שקלתי לשאול אותו מאיפה יש לו כסף להריץ קמפיין כל כך יקר, אבל לאור העובדה שהם הזמינו אצלנו כבר אלפי חולצות, חשבתי שלא יהיה נבון להאשים אותו בשחיתות טרום בחירות.

בשלב הזה כבר הייתי די מיואשת, אבל אז אנשי המועמד הסכימו שנשתמש בגלופות הישנות, מה שהיה יכול לחסוך המון עבודה, לולא הגלופות הישנות היו בתל אביב, למרות שזה לא כזה נורא, תמיד אפשר לקפוץ לשם, אבל כשאבא שלי התקשר לתאם, התברר שהם מחקו אותן.

בשלב הזה הפסקתי לענות לטלפונים של אנשי המועמד, הפסקתי לענות לטלפונים של מיכה שצעק איפה ההזמנה של החולצות שהוא עשה, והפסקתי לענות לטלפונים של שתי המנהלות בחנות, שהתלוננו שאין להן עודף, ושאי אפשר לעבוד ככה.

כאן החלטתי שאני נוסעת להתקלח, והתבצעה הטעות עם הפרוזאקים.

החיים מאז הרבה יותר יפים.