לשאוף לנשוף

בן דובר ואלירם הורידו כפפות. אלירם רוצה את הפרס כי הוא רוצה את הפרס, ולבן דובר יש איזה פרוייקט חברתי שהוא מריץ, משהו שלא ממש הבנתי, שקשור לחשיפת ערוותה על החברה, או משהו, והוא זקוק לאלפייה הזו לשם כך. דובר פנה לבלוגרים בטבלה כדי שיעזרו לו ותך כדי כך לכלך על אלירם, אלירם התגונן, ונהיה שמח. את דובר חיבבתי בתקופה לפני שהוא נהיה מתקן חברתי, מאז נהייתה לו פוזה צדקנית שהרבה פחות משעשעת אותי, את אלירם התחלתי לקרוא לא מזמן, אין לי נטייה לטובת אף אחד מהצדדים. בכלל, אם יש בלוגר שהייתי רוצה שיזכה, זו מרגי.

מצד שני, יש כאן מקום לדיון מגדרי? למה בנות לא יוצאות להילחם על הפרס הזה באותה נחישות? זה לא יפה או מנומס להגיד "אני רוצה להיות ראשונה בטבלה כי זה נעים".

שאלה נוספת שאני מהרהרת בה היא: מה יקרה אם סכום הפרס יעלה? כמה כולם יהיו מוכנים להתפלש בבוץ?

יש עוד משהו שאני לא כל כך מבינה: הבלוגרים שמתמודדים על הפרס מרגישים צורך להקדיש את הכסף לאיזו מטרה נעלה. לו אני הייתי זוכה בפרס, הייתי מוציאה את כל האלפייה על עצמי, ובשמחה גדולה, מה לא בסדר בלרצות כסף כי לקבל אלף שקל ככה פתאום זה נורא כיף? לסה צריך את התירוץ הפוריטני הזה לפיו הכסף יילך למטרה טובה? מה, לקנות לעצמי שמלה מקסימה אצל רונן חן זו לא מטרה נעלה? לקחת את המהמם לארוחה א-לה-קארט ברפאל זה משהו שראוי לזלזל בו?

אנשים שאני מזלזלת בהם מס' # 78: כאלה שמנסים לתרץ התנהגויות מגעילות שלהם ב"כך עושים כולם".