לשאוף לנשוף

זיו איחר לפגישה. בינתיים הסתובבתי בין החנויות, עד שנפלתי, איך לא, על חנות ספרים. מבצע- שני ספרים של "עם עובד" תמורת 99 ש"ח למחזיקי כרטיס ישראכרד. אני מסודרת. יש לי גם וגם, וגם לייפסטייל, שלא יהיה מבצע על נייר טואלט של קלינקס שיחמוק ממני, תחת ענוג נהיה לי.

את הספר הראשון הורדתי מהמדף בלי לחשוב בכלל, וכשחיפשתי את השני, שמתי לב שהעיניים שלי חוזרות שוב ושוב לאותו ספר – עפיפונים של רומן גארי.

קראתי בפעם הראשונה את הספר הזה בגיל 15 או 16, וכשסגרתי אותו הגעתי לשלוש תובנות:

1. אני רוצה לקרוא כל מה שהוא כתב ותורגם.

2. אני מאוהבת.

3. אם אני לא יכולה לכתוב כך, אין טעם לכתוב יותר. (כפי ששמתם לב, החלטה זו לא החזיקה מעמד)

כשאני כותבת "מאוהבת", אני מתכוונת ברמה של להיות מאוהבת בכוכב רוק או שחקן קולנוע. באותם ימים, כשהסרט ריקוד מושחת עוד הוצג בבתי הקולנוע (ללא ספק הסרט שבשבילו היה ראוי להמציא את האמנות השביעית), לו היו מציעים לי פגישה עם פטריק סוויזי או עם רומן גארי, רומן היה מנצח. (רק עכשיו אני שמה לב שרומן היה הגבר הראשון שגרם לי להתאהב במילים שלו, הסופר הראשון שטרחתי לזכור את שמו). למרבה הצער, החמצתי אותו בכמה שנים, הוא התאבד ב- 1980, שנה אחרי ההתאבדות של אישתו, ג'ין סיברג.

רבקה הספרנית הייתה מאוד מרוצה, ועמלה כדי להשיג לי את הספרים שלו, גם אלו שאז מצאתי פחות מוצלחים, כמו ליידי ל, או עצור – כאן פג תוקף כרטיסך. היא הביאה לי גם את הביוגרפיה שלו שנכתבה על ידי דומיניק בונה, ואחרי שקראתי אותה הוקסמתי עוד יותר. האיש שהגיע לצרפת כפליט, הפך לטייס קרב, לסופר, לדיפלומט, ולבסוף הכניס בעיטה בתחת הנפוח של הביקורת, והמציא את עצמו מחדש, כאמיל אז'אר. (פלא שסבלתי מנידוי חברתי, מעניין מה היום הייתי חושבת על ילדה בת 15 שקוראת ביוגרפיות, בטח שרצוי מאוד שתוציא את המקל מהתחת ותהיה כמו כולם)

וכאן אנזוף בהוצאת עם עובד – בפתיחה של הבטחה עם שחר כתוב שיש סברה לפיה אמיל אז'אר הוא רומן גארי. חברים, כמה עולה לתקן גליון דפוס שאינו נכון כבר בערך מאז 1978? אם הספר נמצא בחנויות הספרים סימן שעוד קונים וקוראים אותו, לא יפה, ככה להטעות את הציבור.

האהוב עלי הוא לאור אישה שבמשך שנים הרס לי את החיים, כי רציתי אהבה כמו של הגיבור בספר,

"כשיש לך שני גופים, יש רגעים שחסרה לך מחצית

'האם אני שתלטנית?'

'להחריד, כאשר אינך"

"כל מה שרציתי להגיד לך הוא שכאשר נתת לאישה את כל מה שיש לך, זה נעשה בלתי נדלה. ומי שחושב שהכל תם ונשלם בגלל שאיבד את האישה היחידה שאהב, לוקה בחוסר אהבה. חלק אחד בי מיואש...וחלק שני בוטח. זה עומד על תילו. היא תשוב".

כשגדלתי הבנתי שרומן לא כתב את המציאות, אלא את התקוות שלו, אבל היום אני מעריצה מישהו שבגיל 63, שלוש שנים לפני שהתאבד, עדיין יכל לכתוב כך על אהבה.

לא ידעתי מה לעשות, לקנות את הספר? לא לקנות? קניתי. כדי לנסות לעכב את האכזבה האפשרית התחלתי לקרוא מהסוף, מ"חייו ומותו של אמיל אז'אר". כמה שנים לפני שמת, אחרי שהביקורת בצרפת הכריזה עליו כעל פגר שמתחיל להצחין כבר, גארי פרסם ארבעה ספרים תוך שימוש בשם הבדוי "אמיל אז'אר", ספרים שזכו להתפעלות מקיר לקיר, כל החיים לפניו אפילו קיבל את הגונקור, לא רע בשביל פגר מצחין. עצובה החזרה לאחור. התרגיל שנראה אז כמו הדבר הכי ממזרי בעולם, נקרא אחרי שש עשרה שנים כתלונות של זקן נרגן, שהפסיק לקבל את תשומת הלב והיקר שהוא זכאי להם לדעתו.

כשהייתי צעירה חשבתי שהוא הראה לביקורת מה זה, הם הספידו אותו, והוא הוכיח שהוא עוד יכול לכתוב. היום אני חושבת שהוא לא באמת הראה להם מה זה, אין ספק שהוא העמיד אותם באור מגוחך, אבל רומן גארי אכן היה פגר, וכדי לכתוב טוב, הוא היה צריך להמציא את עצמו מחדש. הוא היה כל כך מכובד, כל כך סמל, כל כך רומן גארי, שהוא כבר לא יכל לכתוב שום דבר חוץ מהטפות משעממות בסגנון כלב לבן, או ספרים בהם הוא מבכה את זקנתו, כמו עצור, כאן פג תוקף כרטיסך­ (ועכשיו אני סקרנית, איך יהיה לחזור לספרים האלה היום? אחרי שצברתי שנים וחמלה? האם הם עדיין יראו לי כמו תלונות מעוררות כעס, או אוכל לראות את הפחד של הגבר המזדקן?) אמיל  אז'ארהחזיר אותו לחיים, והזכיר לו מה זה להיות רעב. יאמר לזכותו, הצליח לו.

האם הוא סופר גדול? לא. לפעמים יש לו הבלחות של יופי ותבונה עוצרות נשימה, ההומניזם שלו מעורר מחשבה, ואני מבינה למה הוא הקסים אותי כל כך כשהייתי הרבה יותר נוחה להתרשמות.

ועכשיו?

ועכשיו אני כאן, מתבוננת בעטיפה של הספר, ופוחדת להתחיל לקרוא אותו. נורא אני אתאכזב לגלות שבת ה-15 המאוהבת בחרה לא נכון.