לשאוף לנשוף

לפני המון שנים, קראתי ראיון עם סופרת, שסיפרה איך גיבורת הספר שלה נסעה ברכבת התחתית בניו-יורק, ולפתע היא הרגישה שמישהו נצמד אליה מאחור, ואת הזקפה שלו מתחככת בה. העורך ביקש ממנה להוריד את הקטע, כי מדובר היה בספר לבני הנעורים.

מה שהיא אמרה היה, שאם היא הייתה כותבת שהוא שלף סכין והצמיד אותו לצווארה, איש לא היה מצנזר את הקטע הזה, כי בחברה שהאמריקאים חיים בה, זקפה היא דבר הרבה יותר גס מאשר עורק שפעימות הלב האחרונות של האדם גורמות לו להתיז דם. בום, שפריץ אדיר, בום, שפריץ אדיר, אבל פחות, בום, יותר קצר, בום... זהו, ללב כבר לא נשאר מה לפמפם החוצה.  

The End

ויכוח שניהלתי עם זו ש המון פעמים: לגיטימי או לא לגיטימי לשקר בבלוג? היא טוענת שכן, אני טוענת שזה מתחלק: אם זה בלוג שאני לא מניחה שזה שעומד מאחוריו דובר אמת, כמו מוזטל אהובי, אין לי בעיה עם היסחפויות והגזמות. אם זה בלוג של מישהו שאני מניחה שדובר אמת, זה יכעיס אותי נורא. הגזמות בנוגע ליופי, מעמד כלכלי או חברתי, הצלחות אצל המין השני, דברים כאלה מרתיחים אותי. אני לא מדברת על פערים בדימוי העצמי, אלא על שקרים ברורים, שנועדו ליצור פרסונה חדשה: זיינתי, עשיתי, הייתי, אני כזה וכזאת, בלה בלה. פאק שלי, מודה, מתעצבנת מזה.

אבל אין, אין כמו קצת פורנו מוות כדי לעורר אמפטיה, "נגעת בי", "זעזעת אותי", "קטע חזק". איך לא? תורידו למישהו פטיש חמישה ק"ג על הראש, תראו איזה יופי הוא מזדעזע. אולי זה עוד פאק שלי, אבל אני את הזעזוע שלי אוהבת הרבה יותר סובטילי, כזו אני, בחורה מעודנת. למה אני מתכוונת? לבלוג הזה.

נכנסתי במקרה לבלוג של רחם פרגיה, ושם הייתה הפניה אליו. פוסט אחרון של חולת CF, נורא עצוב, האמת שלא ממש, אני לא נוטה להתעצב יותר מדי בגלל אנשים שאני לא מכירה, עוד פאק שלי. ואז מלפומנה כתבה על זה, וזוגתי, שתחייה, אמרה שמשהו כאן מריח לה פישי. זוגתי, שתחייה, היא כמו כלב ציד עצבני, תנו לה מטרה להתביית עליה, ואין איך לעצור אותה.

בירור מהיר ברחבי הרשת העלה את העובדות הבאות: נשים שחולות ב-CF מאוד מתקשות להיכנס להריון, ריר צוואר הרחם שלהן סמיך מדי, ואם הנס כבר קורה, הן צריכות השגחה צמודה. נערת הפלא הזו נכנסה להריון בשאנטי באנטי, ואחרי שישה חודשים (??!!) ילדה תינוקת בריאה. מילא שהאימא היא נס רפואי, ממתי עוברית בת שישה חודשים, ששוקלת 700 גר' בממוצע יכולה לשרוד ללא אינקובטור אצל הוריה האוהבים בקיבוץ? לאלוהיי ה-CF פתרונות.

האם גם מספרת שהיא מעשנת חצי חפיסת סיגריות ליום. הריאות של חולי CF מכוסות בריר, שצריך לנקז. מישהו כאן שמע פעם חולה CF? אפילו הבריאים שבהם מכחכחים ללא הרף, אי אפשר לעשן 10 סיגריות ביום עם כמויות הריר שמצטברות אצלם.

אם מישהו מכיר אותה באופן אישי, אני אשמח לבלוע את הכובע. אם היא לא קיימת, אני תוהה: כמה חסר חיים צריך להיות כדי להמציא סיפור כזה, ואם כבר, כמה טיפש אפשר להיות כדי לא לעשות קצת תחקיר לפני זה?

ובכלל, אל תמהרו לספח אבל של אחרים. אפשר ליהנות מהחיים האלה גם כשלא מנגידים אותם למוות טראגי.